שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

באמצע הקיץ

מְטָרִים עַזִּים נִתָּכִים עַל רְצוּעַת הַחוֹף,
וְהָרוּחַ מְעַנֶּנֶת אֶת הַכֹּל, מַנְשִׁימָה בְּחִיּוּת פִּתְאוֹמִית.
בְּתוֹךְ פְּקַעַת נְמוֹגָה שֶׁל הַיּוֹם,
בְּדִיּוּק כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ חוֹצָה אֶת הַקַּו הַנָּכוֹן בֶּחָזֶה,
אִשָּׁה עוֹמֶדֶת לַעֲבֹר תַּהֲלִיךְ עָדִין שֶׁל הֲנָצָה,
לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה פָּשׁוּט כְּמוֹ: לַחְלֹץ סַנְדָּלִים,
לֶאֱכֹל תִּירָס, אוֹ לִנְגֹּס בְּתוּת אָדֹם.

כָּעֵת, בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ, הִיא רוֹאָה אֶל נָכוֹן,
כִּי הָאָדָם מוּל הָאֹפֶק הַזֶּה הַיָּפֶה, הוּא
קֵץ הַשָּׂדֶה.

מתוך “צל הצופה” – ורדה גנוסר

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים