הירויוקי  שינדו

Scroll for English

מצאתי ממש בקלות את הבית של הירויוקי. הוא פתח את דלת וראה אישה זורחת – מייד אמרתי לו שאני ענת והגעתי במיוחד מישראל כדי לראות את הצבע הכחול. הוא צחק. טוב, גם אני. כמה דרמה נאספה בתוך המשפט הזה.. ואז אמרתי לו שזה ברצינות והוא אמר שהוא יודע, וישר לקח אותי פנימה.

בפנים היו שני זוגות בשנות ה- 60 לחייהם. אחת אמריקאית עם פנים זעופות, עם בן זוג יפני ופנים מוארות, ועוד זוג של אחת אמריקאית עם עיניים סקרניות ובן זוג אמריקאי ועיניים מעריצות. אותה. כולם דיברו יפנית. הירויוקי הציג אותי בפניהם באנגלית. כל מה שהוא ידע להגיד זה -ענת, מישראל, באה במיוחד. בשעה הקרובה הסביר לנו לפרטים כיצד הוא מייצר את הצבע הכחול, ואיך הוא צובע איתו בדים ומה הוא מייצר מכל זה.

הקשבתי להסברים אבל בעיקר עניין אותי האור המיוחד שהיה בחדר, המכונה הגדולה במרכזו, הבורות עם המים הכחולים שאותם הכרתי מהתמונות, והתנועה של הירויוקי בתוך כל החלל כמו מכשף, שמספיק תנועת יד קטנה וכל הדומם הזה בחדר יתחיל לנוע בקצב.

היינו יחד כמה שעות, ישבנו לפטפט, ערבבנו מילים ומידע. ראיינתי את קארן עם העיניים הסקרניות ואז נפרדתי מכולם. ירדתי למטה לאכול אטריות סובה טריות עם דג, ואז עליתי בחזרה לראש הגבעה, הוצאתי צבעים, מכחולים ובד, וציירתי. הנסיעה חזרה עברה בקלות רבה.

I found Hiroyuki's house very easily. He opened the door and saw a glowing woman – I immediately told him that I am Anat and that I came especially from Israel to see the indigo color. He laughed. Well, so did I. So much drama was within that one sentence… and then, I told him I was actually serious and he said he knew, and walked me straight inside.

There were two couples in their sixties. One was a long-faced American woman coupled with a bright-faced Japanese man, and the other couple was an American woman with curious eyes and an American man with admiring eyes. For her. Everybody spoke Japanese. Hiroyuki introduced me to them in English. All he managed was – "Anat, from Israel, come special." In the following hour he explained in detail his process of creating the indigo color, how he dies fabrics with it, and what he makes out of all this.

I listened to the explanations, but I was mainly interested in the special light the room was soaked in, the big machine in the middle of it, the baths filled with indigo waters that I already knew from photos, and Hiroyuki's moving within the space like a sorcerer; as if the tiniest gesture of his hand can make all that stillness in the room come to life.

We spent a few hours together. We sat down to chat, shuffling words and information. I interviewed curious-eyed Caryn and then said goodbye to everybody. I went down the hill to have some fresh soba noodles with fish, and then climbed back up to the top, took out some paints, brushes and canvas, and I painted. The ride back was nice and easy.