שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

לא השתכנעתי” אמרתי אחר-כך לבתיה, לאחר שנשארנו לבדנו, רכונות על ספלי תה לצד השולחן “מדוע היהדות, בכל זאת, אינה שוויונית ושמה את הגבר במרכז?”
בתיה צחקה “האם שוויוני להשתמש בבת המין היפה למטרות שיווק ופרסומת, תוך הדגשת מעלותיה החיצוניות וטישטוש פנימיותה ומידותיה? האם שוויוני לדרוש ממנה לעבוד שעות ארוכות כדי לטפח קריירה, על חשבון זוגיות בריאה ואמהות? האם נכון תמיד להידמות לגבר, בכל מחיר, גם כשהדבר כרוך באיבוד ייחודה שלה כאישה, והכל בשם ה'שיוויוניות’?”
נענעתי ראשי לשלילה, חושבת על אמא העסוקה מבוקר ועד ערב בעבודתה כעובדת סוציאלית וונזכרת איך כילדה, הרגשתי לא מעט בחסרונה.
“היהדות אינה בלתי שוויונית אלא מחזירה את האישה לכבודה כאשר היא שמה את מלוא הדגש על ערכה הפנימי – ‘כל כבודה בת-מלך פנימה’. אין פה מלחמה בין האשה לגבר אלא להפך, כבוד הדדי והשלמה אחד של השני. אשה דתית, כמוני, המחלקת את זמנה בנחת בין חינוך, גידול ילדים, ניהול משק הבית, תפילה ומצוות וכשיש פנאי גם פעילות קהילתית וחברתית, לא מרגישה שום חסרון או נחיתות בכך שאינני איזו מנהלת הייטק. ההיפך-זהו יעודי, זוהי מעלתי וזהו הבסיס לקשר שלי עם בורא עולם.

“מישהו לדבר איתו”, אורי, יום 164

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים