כשהתחלתי עם ה'נודדת', לא חשבתי שאכתוב על מקומות בארץ, בטח לא על ירושלים.. אבל אחרי 48 שעות בעיר בסופ"ש האחרון, בהם הלכתי קילומטרים בין עשרות עבודות אמנות והרגשתי תיירת בטור אירופה-אסיה-אפריקה בו זמנית, הבנתי שירושלים מחייבת התייחסות אמנותית מצידי
ברגע זה יש בעיר אירועי אמנות במסגרות שונות. נדמה שירושלים בוערת בפרץ יצירתיות, לא דומה לשום זיכרון אפרורי שבה קטלגתי אותה בילדות. אז חשבתי שהכל קורה רק בת'א, בחוצה-לארץ
אז הנה דוגמית מכל דבר. 'בתים מבפנים' התקיים רק בסופ'ש האחרון, אך כל השאר עדין מציגים במשך החודש הקרוב
בתים מבפנים. מסדר שנלר
קבוצת אמנים חקרה את ההיסטוריה של המבנה הגדול שהיה פעם ביתה של משפחת שנלר מגרמניה, ולימים הפך בית היתומים הסורי, נקודה לטיפול בגזזת, בית חרושת ללבנים, מחנה צבאי לאורך שנים ועוד. נדמה שההיסטוריה נצרבה על הקירות המתקלפים, על האבנים הרועדות. קבוצת אמנים הנשימו לרגע את החלל באינטרפטציה שלהם לחלקיקים מהסיפור השלם. זו בדיוק התערוכה שכדאי לקרוא מה מסתתר מאחורי כל עבודה
אירוע בתים מבפנים היה פתוח רק לשלושה ימים, כדי להכיר את האמנים המשתתפים, כנסו לכאן. אני הגעתי דרך המלצה של נעה ארד-יאירי שאת הפסלים מלאי ההבעה שלה, שלה אני מאד אוהבת. מציגה הרבה, שווה לפגוש מקרוב
הביאנלה של ירושלים, זיארה
יש לי יחסים לא פתורים עם מרוקו. מצד אחד משם הגיעה חלק מהמשפחה שלי, ומצד שני הייתה מין התבוללות עדתית בחינוך שקיבלתי, שיצרה מחסום אל מול ענייני גלות ושורשים. 'אנחנו ישראלים' ככה נאמר לי. אבל מי באמת יכול להתחמק מהעבר? לכן נכנסתי לחלל הענק בתוכו מוצגת 'זיארה', בצעדים מאד מהוססים, ובחנתי בחשדנות מה הפעם מביאים לתודעה מהמקום הזה שנקרא מרוקו
נראה שמישהו שם לא פחד. לא פחד לנער את התפיסה שהשתמרה בפורמלין התרבותי על מה שאנחנו מכירים ויודעים על מרוקו – הנה התפילות על הקברים, הנה המכתבים למלך, הנה ג'ו עמר, אבל גם רגע – קרה משהו בזמן שאחזנו כולנו באותם זיכרונות – הנה מרוקו של 2019, זו שבאינסטגרם, זו שיש בה אמנות עכשווית, אמירה נשית, זו האופנתית, זו שבמועדונים, ביו טיוב, זו המשתקפת בעיניים של אמנים שחיים שם
למישהו הזה קוראים עמית חי כהן, שאוצר את התערוכה ממקום מאד ישיר, לא מתפלסף. נראה שהוא חי את האמת הזו שהוא מביא, מרגישים שיש פה קשר אישי מאד חזק שיצר את החיבורים
בזכות המפגשים האמנותיים האלה, התעוררה אצליי תחושת החיבור' ויחד איתה סקרנות גדולה לגבי המקום, ואולי לראשונה (סליחה כן..) נוצר רצון להכיר יותר מקרוב
התערוכה מוצגת במלון ימקא שהוא יצירת אמנות בפני עצמו. בבריכה (לשעבר) תוכלו לפגוש במיצב של מרינה אברמוביץ' עם 'המפל'. ממש ממליצה לחכות שכולם יצאו ותשבו לבד בחושך, עם הקולות החזקים, ואז יקרה המג'יק. בחדר נוסף יש עבודת וידאו נוספת של האמנית אסתיה בוטייל
ועכשיו – אמאל'ה. או 'אחות אחות' בביקור חולים
זו פעם שנייה שאני מגיעה לבית חולים ביקור חולים במרכז העיר, ופוגשת עבודת אמנות שמוציאה אותי לרחוב הנביאים כשכולי עם צמרמורת. פעם ראשונה זו הייתה העבודה של עלית קרייז בפסטיבל 'מקודשת', שוטטנו שם על גג המבנה עם אוזניות וקול דק וחד של עלית מנחה אותנו לצעד הבא. הפעם במסגרת פסטיבל 'מנופים', מתקיימת במקום תערוכה קבוצתית בשם 'אחות אחות' ועוסקת ביחסים של רפואה, בהיבטים שונים – ציבוריים ואינטימיים
לא תבינו הרבה מאוסף הצילומים פה, וגם לא אספר יותר מידי, כי חלק מהעניין הוא הגילוי. רק אגיד שיש כמה פעמים שלטים המזהירים מפני תוכן שעלול לפגוע ברגשות, ובכן, ראו זאת כאזהרה כוללת להיפוך מעיים קל, הכל פוגע בול ברגשות. ובכל זאת – ממש ללכת לראות. תערוכה מרתקת, חזקה מאד, מעוררת מחשבה, אימה, רגשות. ועוד המלצה – כשאתם יוצאים לרחוב הנביאים כדאי למצוא איזה ספסל לשבת כמה דקות ולהתאפס
בין המשתתפים: נלי אגסי, רעות אסימיני, שרון בלבן, איה בן רון, הדסה גולדויכט, מיכל היימן, יסמין ורדי, חן כהן, מורן לי יקיר, כרם נאטור, רן סלפק, תומר ספיר, גדעון גכטמן, אנדי ארנוביץ, יורי קופר, תנועה ציבורית וקבוצת המבחנה: טלי קיים, אלינור סאם ומיכל רוט
התערוכה מוצגת עד סוף דצמבר, פה יש עוד מידע באתר מנופים
בית האמנים ירושלים
בבית האמנים בירושלים מוצגות כמה תערוכות מעניינות שאהבתי, בינהם של ילנה רוטנברג, מתיה אורן וקורין אביסדריס, אפשר לראות פה עוד פרטים
והיו עוד, כן, יומיים אינטנסיביים.. בבית אנה טיכו בדיוק ירדה תערוכה בשם 'רקפות' ותמיד יש וידאו מקסים על אנה טיכו על הפעילות שלה ומספר על החיבור העמוק לסביבה המקומית ולציור, וכמובן מוצגות עבודות שלה. קווי רישום מהפנטים
ויש את 'ביתא ירושלים' שמוצגת שם 'הסיביליה ה 11' שראיתי רק לרגע ועוד תערוכות שלא אהבתי ולא אכתוב.. שורה תחתונה, סעו לירושלים
מי שעובר בעמק חפר, בקו בין חיפה לתל אביב, שיקפוץ ל'זוזו'. התערוכה שאני מציגה בה פתוחה עד ה 16.11 ואפשר להציץ פה ולהסתקרן. פתוחים: שישי שבת 10.00-14.00 ובימי שלישי
צילום דפנה גזית