דף הבית » #9 סוזן הופמן פישמן | קונטיקט, ארה"ב

#9 סוזן הופמן פישמן | קונטיקט, ארה"ב

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

צילמה: לנה סטיין

  1. מה רצית להיות ?

מאז שהיית בת 5 רציתי להיות אמנית ‘מפורסמת’. תמיד הרגשתי שלהיות אמנית, זו הזהות שלי. הרגשתי שיש לי משהו חשוב שאני רוצה לחלוק, למרות שלא ממש ידעתי מה זה, הרבה מאד זמן.

כילדה המשמעות של להיות מפורסמת הייתה עבורי שהעבודות שלי יהיו משמעותיות מעבר לעולם הקטן סביבי. הכרתי מוזיאונים וידעתי שאנשים הולכים למוזיאון לראות עבודות של אמנים 'מפורסמים’, וגם אני רציתי להיות אחת מהם. מצאתי נחמה והנאה ברישום ובציור וגם היו לי יכולות טובות.

 כשגדלתי ההורים שלי לא עודדו אותי להיות אמנית – הם חשבו שאם כבר, עדיף שאהיה מורה לאמנות או משהו פרקטי אחר, אבל לא הקשבתי להם – סיימתי לימודי אמנות בקולג’ וזאת הייתה עובדה.

  1. מה את עושה היום?

במשך 30 שנות הקריירה שלי אני אמנית. הייתי מתארת את עצמי כאמנית שרוב הזמן פועלת מתוך  מניעים פוליטיים, אבל התיאור הזה השתנה לחלוטין בשנתיים האחרונות, בהם אני מעורבת בעיקר באמנות ציבורית- אינטראקטיבית.

 בשנת 2011, הקמתי עם אמנית ואדריכלית בשם הלנה קלמן, את פרויקט 'הגל’ (The Wave) פרויקט של אמנות ציבורית, אינטראקטיבית סביב הנושא של 'מים'  –

פרויקט 'הגל’ הושפע מרעידת האדמה שהתרחשה ביפן ב- 11 למרץ 2011, שבעקבותיה היה הצונאמי הגדול, עם גלים ענקיים שהגיעו לגובה 10 מטרים.

אני והלנה היו המומות לראות איך הצונאמי ביפן חיבר את כולנו אחד לשני, פשוטו כמשמעו: הגל העצום הזה, שהתחיל בצד השני של העולם, עבר מיבשת ליבשת עד ששטף את החוף המערבי של ארה"ב, ממש ה'דלת הקדמית’ שלנו..

דיברנו על זה שנעשה פרויקט אמנות ציבורי שימחיש איך כולנו מחוברים באופן דרמטי סביב המים, סביב התלות המשותפת שלנו במים – אחת הדרישות הבסיסיות של החיים בכדור הארץ. זו תלות שהיא מעבר ללאומיות שלנו, לדת, גזע או כל חלוקה מלאכותית אחרת, שמפרידה אותנו לקבוצות.

הפרויקט של ה'גל’, מחבר דרך האמנות את הקהילה לנושא וממחיש דרך יצירת 'גל’ ויזואלי שמופיע במקומות שונים בעולם, את האוניברסאליות של המים והאחריות האישית והקהילתית שלנו להגן על משאב חיוני הזה..

מאז ספטמבר 2011, התקנו את הגל ב 8 מקומות בקונטיקט, מסצ'וטסט וניו יורק, במוזיאונים, גלריות, פארקים ובתי ספר. כל חלק נוצר ע"י המשתתפים במקום ונוסף לגל הגדול. כיום הגל גדל באופן דרמטי באורך ובנפח.

  1. מה החלום הבא שלך?

אני אוהבת מאד את האמנות הציבורית האינטראקטיבית, ואת הדרך בה היא מחברת אנשים בתוך הקהילה שלהם. הייתי רוצה להמשיך עם הגל בכל מיני מקומות בעולם, וגם הייתי רוצה להקים עמותה ללא כוונות רווח שתקדם ותתמוך גם כלכלית באמנות מהסוג הזה.

# 9 Susan Hoffman Fishman, Connecticut, USA

Photographer : Lena Stein

  1. What did you want to be?

From the time I was just five years old, I wanted to be a ‘famous’ artist.  I always felt that being an artist was my identity and that I had something important to say that I wanted to share, although I didn’t really know what that was for a long time. As a child, being famous meant to me that my work would be significant beyond my little world.  I knew about museums and I knew people went to museums to gaze at the paintings of ‘famous’ artists and that was where I wanted to be too.  I found solace and pleasure in drawing and painting and my skills were very strong.

As I grew older, my parents discouraged me from pursuing a career in art – they thought I should be an art teacher or something else that was more practical.  But I didn’t listen to them – I graduated from college with a degree in Fine Arts and that was that.

  1. what are you doing now?

For most of my thirty-year career as an artist, I would have described myself as a painter of large scale politically motivated pieces, but that perception has changed dramatically in the last two years as I have become almost exclusively involved in interactive, public art and installations.

In 2011, I collaborated with artist and architect, Elena Kalman, on “The Wave”, an interactive, public art installation celebrating water.

The Wave was inspired by the March 11, 2011 magnitude 9.03 earthquake in Japan, which triggered powerful tsunami waves that reached heights of up to 133 feet.  Elena and I were awed by our own images of how that tsunami in Japan literally connected us all to one another: this enormous wave originating across the world and traveling from continent to continent before washing up on the west coast of the USA, our own ‘front door’.

We talked about developing a public art project that would represent how dramatically we are all connected, regardless of our nationality, religious preferences, race or other artificial divisions, by our mutual dependence on water, one of the fundamental requirements for life on Earth. Because we wanted to emphasize the universal nature of water, our individual and community responsibility to protect this vital resource and the theme of our ‘connectedness,’ we felt very strongly that it needed to be a community engagement, interactive, public art program.

Since September of 2011, we have installed The Wave at 8 sites in Connecticut, Massachusetts and New York in museums, galleries, parks and schools.  As each piece is created by participants at the sites and added to the installation, The Wave is growing dramatically in length and volume.  If we attached all of the pieces created at all of our sites into one straight line, The Wave would currently span the distance of a mile.

 What is your next dream?

I love interactive public art and the way it engages people and connects them to each other and to their communities.  In addition to making The Wave a global project by taking it around the world, I would also like to develop a non-profit organization that financially supports and promotes interactive public art.

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים