יום 57, אפרת. לידת רחוב
כך נפגשנו: לכל לידה יש את הפנטזיה שצמודה אליה. אחת רוצה במים, אחרת רק בבית חולים, יש לידות בית, אבל לידת רחוב? טוב זו לא
יום האישה שנת 2011 אני מתחילה פרויקט ראיונות. בתוכנית לראיין 365 נשים, ולהעלות לבלוג מידי יום במשך שנה שלמה. אלו ימים שהמדיה החברתית רק החלה, היו מעט בלוגים, וכאמא צעירה הרגשתי שחסר לי ידע אמיתי, כזה שאין בעיתונים, ששם השמיעו בעיתונות הכלכלית את אותן נשים בודדות שהצליחו, ובמוספי השבוע את אלו שהחיים ריסקו אותן, רציתי אמצע. רציתי להבין איך לחיות פה, כאישה.
על מה נדבר? על מה שיגיע, בלי שאלות מובנות. תמיד אמרתי ש"לכל אישה יש לפחות סיפור אחד ששווה לשתף, או מיליון". באמת רוב הנשים היו מופתעות בהתחלה שאני רוצה לראיין אותן. אולי 95% מהן התחילו את השיחה בשאלה "מה את רוצה לשמוע? מה מיוחד בי?"
לא היה לי מושג. לרוב לא ידעתי עם מי אני מדברת, בת כמה היא, איך היא נראית. בכוונה בחרתי לא לדעת כלום פרט לשם שלה, לנקות את השיפוט שנמצא בעיניים של כולנו. מה שעלה היה אותנטי לגמרי, וגם לא מה שהאישה רגילה לספר על עצמה. מה שנאמר, נכתב ועלה ללא עריכה מיוחדת לבלוג, יום אחרי יום.
בזכות הפרויקט, קבלתי 365 זוויות שונות ומגוונת על החיים, מנשים מכל המגזרים והגילאים פה בארץ וקצת מחו'ל. נוצר שיח מקורי שעדין לא פגשתי פה קודם, אישי, רגשי, שיתופי, מסקרן, מלמד, ובעיקר קהילה גדולה שיצרה חיבורים הקיימים עד היום.
בסיום הפרויקט קיימנו פיקניק גדול עם הנשים, ואני המשכתי להרצאות על הפרויקט במקומות רבים, בהם כמעט רוב מוסדות האקדמיה בארץ, גם באוקספורד וב – UCLA באנגליה. בארץ לימדתי כמה סמסטרים במכללה למנהל, פרויקט המבוסס על המודל הזה.
כך נפגשנו: לכל לידה יש את הפנטזיה שצמודה אליה. אחת רוצה במים, אחרת רק בבית חולים, יש לידות בית, אבל לידת רחוב? טוב זו לא
נפגשנו כך: אחרי שסיימתי את הראיון עם הטי, ישבתי והרהרתי לעצמי. אין סיפורי שואה שמחים, אפילו סיפור כזה כמו של הטי, שהוא כולו נס גדול,
נפגשנו כך: ערב יום השואה זה תמיד מקום שמביא אצלי הרהורים על הכוחות ששולטים פה בעולם. על המנגנון או הפלא הזה, שנקרא ‘בן אדם’. החיבור
עוד 312 יום. אבל מי סופר? בתוך כל הימים שעוברים, יש הרבה התרחשויות שמלוות אותי. עכשיו שאני מרגישה שיש לי ‘קהל’ שאני יכולה כבר לדבר
מנהלת את עמותת ת.מ.ר- תינוקות במצוקה והזנחה רגשית בהתנדבות כך נפגשנו: באחד הערבים קראתי ב'בלינג בלינג’ על העמותה. עוד לפני שסיימתי לקרוא, ידעתי שאני רוצה
נפגשנו כך: אני תופסת את אפרת עם הסכין. סכין יפנית, היא בדיוק מורידה את העבודות מהקיר. בדיוק אתמול הסתיימה התערוכה שלה ועכשיו היא אוספת הכל
נפגשנו כך: אני בוהה מול המחשב. חושבת על האישה למחר, באותו רגע פראחח! לתוך האינבוקס צונח מייל ממיקה. 5 דקות אח"כ אנחנו שוקעות בשיחה, מדברות,
רשמת במוזיאון נחום גוטמן, חוגגת השנה 40 שנות נישואים, אם ל- 2 בנות וסבתא לשישה. נפגשנו כך: אל אורית הגעתי דרך אפרת שראיינתי כאן. היא
כך נפגשנו: חג. עוד אחד. הסתובבתי בין אנשים, נשים גם. לא הייתי במוד לראיין אפאחת. שולחת לכרמלה מזל טוב ליומולדת ב-f . מצטרפת להמון המאחל. אח"כ
נפגשנו כך: יש אנשים שאני לא מכירה, אבל מייד יכולה לומר איזה תדר הם מביאים. מור שלחה לי מייל בעקבות הראיון עם קרני. מייל שכולו
כך נפגשנו: בשישי הייתי עם הילדים בהופעת מחול מודרני. הסתכלתי על חבורת הרקדנים הצעירים סביבי, מוכשרים, מלאי אנרגיה, כל כך רציניים במה שהם עושים. רואים
כך נפגשנו: בתוך כל חופשת הפסח הארוכה וסיפורי החירות, התחשק לי לדבר עם נאוה. נאוה הייתה מורה של אסירים בבתי כלא, במשך 7 שנים ושם
כך נפגשנו: רק בסוף הראיון עם שירה, הבנתי למה הראיון עם דורית הדהד לי בראש. נקודות ההתחלה והסיום נשמעות דומות מאד. שתיהן מדברות על הילדות הטובות שהיו אז,
כך נפגשנו: בעודי שותה את הקפה השני, עם השוקולד-תפוז שצמוד אליי לאחרונה, החלטתי לדבר עם יעלי. שמעתי שהיא עושה ‘ניקוי אביב’. האמת, אחרי כל הארוחות
כך נפגשנו: מושפעת מליל הסדר, מקריאת ההגדה ומהראיון של קוטנר עם אהוד בנאי על חירות ודרך, פניתי לדורית. נפגשנו דרך הפרויקט, אחרי הראיון עם תמר.
כך נפגשנו: לחגים בחו"ל יש טעם אחר, לפחות מהזכרון של אלה שאני פגשתי. נדמה שיש פחות עניין בפרטים הקטנים כמו מה נלבש, נאכל, וליד איזו
נפגשנו כך: בהחלטה ספונטנית שהגיעה מהראיון עם חגית, החלטנו לנסוע למדבר. הכי דומה שמצאנו זה מקום בצפון הנגב, אצל חיניה. הזמנו. אחרי כמה דקות, הגיעו
נפגשנו כך: אחרי ראיון על מצוקה של תינוקות (יעלה בקרוב), חיפשתי משהו שמח. פניתי לטלי שהגיעה אליי דרך הפרויקט. ‘בואי נדבר על משהו שמח’ אמרתי