תפריט
כך נפגשנו: את דנה פגשתי באחת ההרצאות שהעברתי. “אני מנסה לחשוב איך לתקשר הופעה בקרקוב”, היא זורקת לי שאלה. קרקוב? לא זוכרת שמישהו אמר את המילה הזאת בקול, מאז שסיימתי את הבגרות בהיסטוריה, “מה יש לך בקרקוב?” שאלתי.
מסתבר שלדנה יש עיסוק מרתק, היא פועלת בקבוצת תיאטרון מיסתורין. הם נודדים במקומות שונים בעולם, ומציגים תכנים מפתיעים במיוחד. בתור מי שחובבת שוליים, ובעיקר תרבות שוליים, היה לי מאד מעניין לשמוע את דנה מספרת.
1. איזה סוג הופעות אתם מעלים?
תיאטרון מסתורין זה תיאטרון חזותי שמבוסס על טקסטים יהודיים, מדרשים, סיפורי מקרא ותלמוד. אנחנו מעבירים את התכנים בפרשנות שלנו לקהל מאד מגוון, גם לאנשים שלא מבינים עברית, או שלא קראו בתנ"ך או שאפילו לא יהודים, כך שכולם יכולים ליהנות מזה.
2. באיזה מקום בחו"ל, התרגשת במיוחד להופיע עם התכנים האלו?
באפריקה. היינו שם בכמה מקומות. התחלנו באדיס אבבה, זה היה נראה די רגיל בהתחלה, העברנו שם סדנא באוניברסיטה לסטודנטים אתיופים. יום למחרת הגיע הריגוש הגדול – הופענו בתיאטרון הפרינג’ היחיד שקיים באתיופיה.
הקים אותו פרופ’ רוסי לתיאטרון, שהתאהב באשת אצולה אתיופית. למעשה התיאטרון נמצא בחצר הבית שלהם. חצר ענקית, מלאה בפרחים יפיפיים, צבעוניים, והמופע שהצגנו עסק בנושא הבריאה, כך שמבחינתי זה היה ממש גן עדן..
3. נשמע כמו תפאורה מושלמת
זה היה מרגש מאד, ומשם המשכנו לעוד מקום, במדינה ליד חוף השנהב, שהיה מרגש לא פחות, אבל השיא היה בטוגו.
היה מופע מדהים במיוחד.. הילדים בקהל התחילו ! הם קלטו את המילים ממה שהם שמעו בהופעה. ישבו שם איזה 500 ילדים מכל הגילאים ופשוט שרו. זה היה הקהל הכי מרגש שהיה לי אי פעם.
4. במקומות האלה נתקלת בפרשנות שונה ממה שהתכוונתם, ליצירות שלכם?
הטקסטים מאד אוניברסאליים וסמליים, זה מה שיוצר את הרב-תרבותיות. סמל בתרבות אחת, יהיה שונה מהפרשנות שלו בתרבות אחרת.
למשל בסיפור הבריאה, בסוף המופע מופיעה דמות של אלוהים. אנחנו קוראים לו סופר, יוצר, והוא נותן תינוק לאדם וחווה. פעם אחת אחרי המופע באפריקה, ילדה אחת שאלה אם אני מאמינה באלוהים. שאלתי אותה מי את חושבת שהיה אלוהים במופע והיא אמרה התינוק. אני אף פעם לא חשבתי על זה כאופציה..!
מצד שני, כשאני שאלתי אותה אם היא מתכוונת לתינוק או מי שנתן את התינוק, נפתחו לה העיניים בתדהמה.. נראה שגם היא לא חשבה על האפשרות השנייה..
5. לבוא עם תכנים יהודיים לקהל אירופאי למשל, זה יכול להיות קצת רגיש
ממש לא מזמן, הופענו בקרקוב בכיכר המרכזית, במקום שהייתה בו הקהילה הכי מפותחת של יהודים לפני מלחמת העולם השנייה.
חשבנו איך להציג את התוכן, בכוונה לא רצינו להתעסק בקלישאות ואמירות בנושא של שואה. בחרנו להעלות מופע על החסידות, על הבעל שם טוב, להציג אותיות עבריות, שירה חסידית ופיוטים. הראנו את הקהילה שחיה שם, את ההווי שלה וכל התרבות שכבר לא קיימת.
6. נתתם לכיכר לחיות מחדש
בדיוק, וזה היה מאד חזק. בכל מופע היו 2,000 איש שצפו בנו, אנרגיות מאד חזקות. יחסית עכשיו אין בכלל יהודים בקרקוב ופתאום רואים אותיות בעברית, שומעים את הניגון מפעם שקם לתחייה. היה צימאון מצד הקהל להכיר, לשאול ולדעת, רצו ללמוד את השירים. זה היה קהל מעורב לחלוטין, לא יהודיים, יהודים למחצה ומעט יהודים.
7. למה את חושבת שזה עניין אותם?
יש רובע יהודי בקרקוב שהוא די מוזיאון, מאד תיירותי. שימרו את כל החנויות ויש מלצר פולני שמגיש קרפלך במסעדה, אבל קשה להרגיש את התוכן. אנחנו באים ויוצקים את התוכן לכל הדבר הזה. מאפשרים להבין איך זה היה נראה ונשמע. מציגים מי זה היה היהודי הזה שאכל קרפלך, מה הוא שר, מה היתה התרבות שלו. זה עושה את זה יותר המשכי. זה לא קפוא כמו תמונה במוזיאון, יש דיאלוג בהווה עם העבר.
8. ובארץ, עד כמה יש עניין בחומרים האלה?
נראה שיש יותר צימאון וסקרנות מבחינת הקהל בחו"ל, וגם מבחינת המארגנים של הקהל. הרבה יותר באים ומתעניינים.
בארץ יש כל הזמן מאבקים למצוא חלל לעבוד בו, למצוא מקומות להופיע בארץ, ובכלל מלחמות עם תרבות מקומית. נראה שפה מעדיפים תמיד איזה כוכב בידורי, שלא צריך לחשוב בזמן שרואים אותו, מעדיפים דברים פחות מורכבים.
זה עניין של חינוך, כשיש מופע בחו"ל אנשים מגיעים חצי שעה לפני, יושבים ומחכים במעגל עד שנתחיל. בארץ אנשים עוברים ליד, במקרה, מצלמים וממשיכים ללכת.
9. מה היית רוצה?
בתור התחלה, שיהיו כמה שיותר אפשרויות לקהל הרחב בישראל לצפות במופעים שלנו. שיפתחו את המרחב הציבורי לקהל הרחב, ליצור נגישות גם לצופים שלא יכולים להרשות לעצמם לצרוך תרבות. באופן כללי שיהיה מה שיעודד מוסדות כמו מוזיאונים ומוסדות תרבות יוקרתיים לפתוח שעריהם ולהיות יותר זמינים לציבור, כדי לבסס את ערך הפתיחות והסקרנות.
.אחר כך לטפח את תרבות הצפייה. זה דווקא לא קשור למשרדי ממשלה, אלא יותר משהו שקשור אלינו, חברתית. זו הבחירה של האנשים.
דנה פורר.
