תפריט
כך נפגשנו: השבוע הבחירה של המרואיינות, הגיעה מתוך המלצות של הנשים שאותן ראיינתי. כך יצא שאני נשארת באותו מעגל של העולם הדתי-חרדי, ופוגשת אותו מזויות שלא הכרתי קודם.
בראיון עם שחוקרת קולנוע חרדי, עלה שמה של אפרת. מי שעשתה סרט דוקומנטרי על קולנוע נשי-חרדי, ‘החולמות’ והגיעה איתו לפסטיבל דוק-אביב האחרון. היה מעניין לשמוע התייחסות מאפרת שהיא עצמה חילונית, ובילתה 4 שנים בתוך תהליך יצירת הסרט, בתוך עולם שונה לחלוטין מהמציאות שלה.
1. הייתי רוצה לשאול אותך למה בחרת להקדיש 4 שנים ליצירת סרט דוקומנטרי, על קולנוע נשי חרדי, אבל נדמה לי שאני יודעת מה התשובה..
זה עולם מרתק, לעקוב אחרי תהליך יצירת קולנוע בתוך עולם חרדי, שיש לו חוקים ומגבלות משלו וזה יחסית דבר חדש
2. זה גם חדש עבורך, זה הסרט הראשון שלך
נכון, למדתי קולנוע לפני 13 שנה, ולא עסקתי בזה. עסקתי בעולם התקשורת
3. ולא ויתרת על הרצון לעשות סרט
כל הזמן קיננה בי בראש המחשבה, שאני רוצה לעשות סרט ושזה הסרט שאני הולכת לעשות. שמעתי על העולם הזה דרך אחות שחזרה בתשובה ודרך מרלין שהיא חברה שלי ומאד משך אותי להתעסק עם זה.
4. עם איזו מחשבה באת לעשייה הזאת?
מאד רציתי להאמין שאלו נשים שיוצרות מהפכה, כי זה משהו שנולד בשנים האחרונות. אני זוכרת שהגעתי להקרנה של סרט לנשים בבני ברק והוקסמתי מהראשוניות הזאת..
5. איזו תשובה קיבלת כשסיימת את התהליך?
עברתי תהליך בראייה שלי את העולם שלהן, וסיימתי קצת יותר פסימית.. בסוף התהליך ראיתי את חוסר היכולת של היוצרות לבטא את עצמן. אין להן חופש אמיתי. הסרטים מאד מפוקחים מבחינה רבנית ויש ועדות רוחניות שבודקות ורואות שהסרטים מתאימים מבחינת תכנים וצניעות. לא כל נושא יכול לעבור
6. ממה שראית הרגשת שנשים מקבלות את הדין ומעלות את הנושאים הרצויים, או שיש מתחת לפני השטח, מין לבה מבעבעת של נושאים לא מקובלים, שרוצים לצאת החוצה?
אני לא יודעת.. אני מקווה שנשים שיש להם את הלבה יוציאו את הדברים ויוכלו ללכת עד הסוף עם מה שיש להן להגיד, וזה יתורגם לשינוי.
אני לא בטוחה שזה יקרה כי יש מחיר גדול שעלול להוציא אותן מהעולם שלהן. סה"כ לנשים טוב בעולם הזה שהן חיות בו. הן אוהבות אותו ולא רוצות לשלם את המחיר.
יחד עם זאת, הן רוצות לבטא את עצמן, את הנפש האומנותית, ולהשמיע את הקול ולהיות נוכחות. אני ממש רואה את העיסוק הזה באומנות, דרך הקולנוע, כרצון להיות נוכחת בעולם.
7. אלו תכנים לא מתקבלים?
אחת הדמויות בסרט שלי מראה מישהי, שקיבלה היתר לסרט אבל חטפה ביקורת ממנהלי סמינרים והסרט נחל כשלון. זה סרט שהראה דברים מנקודת מבט קצת אחרת כמו למשל הציג לראשונה דמות של חוזרת בתשובה, אין דמויות כאלה בסרטים, זה היה פורץ דרך.
8. עד כמה זה מסובך לעשות סרט כזה?
זה תמיד זה מורכב לעשות סרט, בטח סרט ראשון, ובטח סרט על העולם החרדי שעושה את זה מאד מורכב. לא פשוט בכלל למצוא דמויות של חרדית שיסכימו להצטלם. לי ממש קרה נס שפגשתי אותן.
יש גם מגבלות צילומיות על דברים שבדרך כלל הם מובנים מאליהם, למשל לצלם הקרנה של סרט, להיכנס עם מצלמה חילונית למעוזות נשיים חרדים. היו המון התמודדויות..
9. למה את חושבת שהדמויות שלך הסכימו לשתף פעולה ונפתחו אליך?
מלכתחילה הן הסכימו לעבור איתי את התהליך של סרט, כי יצרתי קשרי אמון מאד חזקים איתן. מצאתי שפה משותפת, דיאלוג מאד מעודן.
אני חושבת שבאתי ממקום שמזדהה, מבין את הרצון ליצור וגם מבין את המגבלות. אני אדם חילוני אבל היו לי את המגבלות הפנימיות. שנים לא יצרתי ממעצורים פנימיים ופחדים. הן נותנות ליצירתיות לפרוץ החוצה, למרות המגבלות, כמוני.
10. מצאת נקודות השקה אליהן, מעבר לעובדה שכולכן יוצרות סרטים?
זה מסע ארוך ומורכב ורצוף התמודדויות עבורי, שהביא לתהליך מאד גדול של צמיחה ושינוי. 4 שנים אני עובדת על הסרט, ובדרך נולדה לי בתי הראשונה, ממש תוך כדי עריכה של הסרט הראשון בחיי..
ערכתי את הסרט עם בעלי, בבית שלנו בתל אביב וזו הייתה חוויה מיוחדת. שנינו בחדר אחד יושבים על סרט, בחדר השני המטפלת עם התינוקות, תוך כדי אני תולה כביסות ומסדרת, קצת הרגשתי כמו הדמויות שלי ברגעים האלו..
11. מה אחותך אמרה על הסרט?
היא מאד אהבה אותו..
אפרת שלום-דנון. צלם: צחי צלניקר
שם הסרט: 'החולמות’, לעמוד הפייסבוק של הסרט >
סרט של ערוץ 8 מפיקה יפעת פרסטלניק.
