תפריט
כך נפגשנו: המפגש עם אורלי הגיע דרך עטרה. ‘סיפרתי לה על הפרויקט, דברי איתה’. חמישי בבוקר, בין הקניות לסידורים, שתינו תפסנו זמן לשיחה על ברזל ורוח.
עוסקת בפרזול כבר 17 שנה.
מה יש בברזל שמשך אותך להתעסק עם זה?
ברזל זה חומר שנראה קשה וחזק, גברי וקר אבל ברגע שמחממים אותו, זה הופך לחומר מאד רך, מאד נשי ואפשר לעשות איתו הכל. יש בו הכל, את היין ואת היאנג. מבחינתי זה חלק מתפיסת עולם שהתחדדה לי דרך לימודי הבודהיזם, שאין בעולם שום דבר קבוע. גם לא ברזל.
וזה מוביל לשאלה, מה יש בבודהיזם שמשך אותך ללמוד את זה?
כשהגעתי לבודהיזם לפני כמה שנים, הרגשתי שזה המקום המדויק ביותר בשבילי. יש בבודהיזם הכל, זה גם פסיכולוגיה, וגם פילוסופיה, וגם דת למי שמחפש את זה. למדתי לפני כן כמה שנים ימימה, אבל החיבור המלא הגיע כאן, למרות שזה מאד דומה.
באיזה מובן?
כל השבילים מובילים לאותו מקום. בסוף מדברים על אותם הדברים וזה רק למצוא את הדרך שמתחברת אליך, למקום שלך.
תארי חוויה שחווית דרך הבודהיזם, דרכה למדת משהו חדש?
ממש לפני שפרצה מלחמת הלבנון השנייה הגיע לארץ מורה גדול, לאמה קירטי טסנשאב רינפושה, אחד המורים של הדאלאי לאמה. אירוע מאד מרגש. ביום הראשון כשראיתי אותו בסדנא, ישבתי בשורה הראשונה ואמרתי לחברה שנראה שהוא הולך למות. באמת תוך כדי הסדנא התברר שיש לאיש סרטן בכבד והוא במצב לא טוב ומייד אשפזו אותו. מתוך המקום הזה, שהוא מאד קשה, הוא אמר שכל מה שהוא למד בחייו, לא שווה כמו ההארה שהוא חווה כרגע. הבן אדם זרח כאילו הוא קיבל את המתנה הכי גדולה. הוא הסביר שעכשיו הוא יכול לקחת את כל הרוע שיש בעולם אליו פנימה, כדי לפזר את הטוב החוצה. זה נקרא ’ טונגלאנג’.
זה בוודאי מצריך הסבר עמוק יותר.
כן, זה לא במובן הפשטני שזה נשמע. בשבילי החוויה הזאת לראות אותו ממקום של קבלה, ושל רצון לנתינה, במצב הכל כך לא פשוט הזה, הייתה חוויה מעצימה. לא הייתה את הפאניקה הזאת שיש לנו המערביים, לרוץ ולהתחיל להילחם על הגוף. הוא לא היה מוכן שיטפלו בו. אמר שאת שלו הוא עשה וחי, ועכשיו עם זה הוא הולך. ובאמת אחרי כמה חודשים הוא עזב את הגוף.
