שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 126, שרה. לביאת השנה

כך נפגשנו: אבישי הבן של שרה פנה אליי אחרי הראיון שלי בטלוויזיה. ‘דברי איתה היא אישה מאד חזקה’, הוא אמר והוסיף עוד מילים רבות של הערכה. הסתקרנתי לשמוע מי האמא שהצליחה לעורר בבנה כאלה רגשות… כשדברתי עם שרה, הבנתי.

שרה שייכת לדור האמהות הטוטאליות – הכל עבור הילדים. אני אומרת דור, כי נראה לי שהיום יש יותר הבנה של המחיר האישי. היום יותר נשים מחפשות לאזן ולהתפתח, להתייחס גם לרצונות שלהן. אולי בכלל אי אפשר להשוות בין התקופות, נראה שיש יותר הזדמנויות היום, יותר הבנה ומודעות. אז זה היה יותר הישרדות.

כמובן שזו הכללה אבל זה דבר שאני רואה הרבה כשאני מסתכלת מסביב, וגם בראיונות. רק לפני שבוע ראיינתי את רויטל שהציגה את הדברים מהצד השני.

1. למה היה כל כך חשוב לך שהילדים שלך ילמדו?

היה לי מאד חשוב שילמדו. תמיד רציתי שהם יהיו כל כך מסודרים, שבלילה כשאלך לישון, מה שיעניין אותי יהיה לזפזפ בטלוויזיה. הקדשתי את כל החיים שלי בשביל הילדים. מינקות החדרתי להם את זה, כשעוד ישבו על הרגלים שלי, תמיד אמרתי להם – אין עתיד בלי לימודים.

והנה יש לי בן אחד שכל היום בבתי משפט, ד"ר למשפטים. בת רופאת שיניים שסיימה בהצטיינות ובן צעיר שעשה 3 תארים והיום מאד מצליח.

2. את למדת?

בקושי סיימתי 8 שנות לימוד, לי יש חסך בלימודים. אז עלה כסף ללמוד בתיכון ולהורים שלי היה כסף שרק ילד אחד ילמד. הם בחרו את אחי, שהיום הוא שופט גדול. אמרו שהוא יצטרך לפרנס משפחה. אני הלכתי לעבוד מגיל 13. בכל מקום שאלו אותי מה ההשכלה שלי. בסוף למדתי קצת הנהלת חשבונות ועבדתי בבנק במשך הרבה שנים ובעוד עבודות שונות.

3. מי שימש לך דוגמא לחנך כך את ילדיך?

בסופו של דבר, אדם לא צריך להיות משכיל כדי לדעת איך לחנך את ילדיו. תראי, להיות הורה זאת לא חכמה, אבל להיות הורה שנותן ערכים, זה לא פשוט.

ההורים שלי השקיעו אבל הם לא תמיד היו נוכחים. אמא שלי עבדה ולא הייתה בבית. אני הייתי צריכה לדאוג לאחים שלנו. כל הזמן הסתכלתי על השכנה שלנו. היא אמנם לא עבדה, אבל ראיתי איך היא טיפלה בילדים שלה, איך היא טיפלה בבית, אמרתי לעצמי 'ככה אני רוצה להיות’ שיהיו לי ילדים הם יבואו מבית הספר ואני אקבל אותם, וזה מה שקרה.

4. ועם כולם זה הלך חלק? לא היו סרבנים?

הבן הצעיר לא רצה ללמוד. 3 חודשים לפני שהוא השתחרר, הוא נכנס לפחד שהוא לא יהיה במסגרת. אז הוא אמר לי אני הולך ללמוד אבל בתנאי שתתני לי לקנות אופנוע. אני זרמתי עם הילדים ברצונות שלהם, הסכמתי אבל אמרתי לו בתנאי שאתה מוכר אותו אחר כך, והוא הלך ללמוד.

5. מה הצריך ממך לאפשר לילדים שלך ללמוד?

המון! זה 15 שנה של עבודה מאד קשה שלי ושל בעלי. לא נסעתי לחו"ל ולא קניתי בגדים ולא רכב חדש. גרנו בבניין תחרותי. כל אחת השוויצה ולי לא היה אכפת. בכלל אני יושבת עם אנשים, שומעת אותם מתפלספים על הילדים והלימודים ובלב אני אומרת – מה אתה מבלבל את המוח, אני 15 שנה עברתי במערבולת. קל להגיד בפה, תעביר אותם! נראה אותך !

וזה לא רק עניין של כסף, אלא הדחיפה הזאת. הבת שלי חלתה ורצו להוציא אותה מבית הספר כי הציונים שלה היו נמוכים, היא לא הייתה בשיעורים. אמרתי למנהל  אני עושה הסכם שהיא תעלה את הרמה שלה ואתה משאיר אותה בבית הספר. כל פעם שקיבלתי חופש מהעבודה, לקחתי את הכסף של החופשה ללימודים של הבת שלי, למורה פרטי, ככה היא למדה והשקיעה, ואני שילמתי כל פעם קצת.

פעם אחרת שהייתה בלימודים באוניברסיטה בהונגריה, היא התקשרה אליי. אמרה שהיא לא מצליחה לעבור איזה מבחן כי היא לא מצליחה להתרכז. שמעתי את המצוקה, וחשבתי מה אני יכולה לתת לה, שהיא יכולה לשאוף אליו. אמרתי לה אם את עוברת את המבחן ביום רביעי, ביום ראשון אני אבוא אליך. סגרתי את המספרה ל – 10 ימים, לוויתי כסף,  ונסעתי אליה. זה כדי לעודד את הנחישות שלה.

יש עוד הרבה דוגמאות וגם בעלי נלחם כדי שיצליחו. יש המון המון התמודדויות שאפשר לספר עליהם.

6. והצלחתם. הגשמת את החלום

אני הגשמתי את כל החלומות שלי. אין לי יותר חלומות. רציתי שהילדים יהיו מסודרים, שלא ישברו את הראש מאיפה לשלם חשבון חשמל. היום אני רואה אותם, דמעות זולגות לי מהעיניים.

7. מה נותן לך את הדרייב היום?

אני סבתא מאד מסורה. אני רווה נחת מהילדים, מהכלות שלי. אני מבשלת לילדים, לוקחת להם עד הבית, עד השיש. אם את מביאה סיר אוכל לילד, זה משהו בשבילו. הם לא זקוקים לזה מבחינה חומרית, זה לכיף.

רגע לפני שאנחנו מסיימות שרה אומרת לי 'תזכרי מילה שהילד יבין, יותר טוב מ- 10 צעקות’

שרה אליס.

 

———-

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים