דף הבית » יום 43, סמדר. בלונדון זה מרגיש אחרת

יום 43, סמדר. בלונדון זה מרגיש אחרת

כך נפגשנו: לחגים בחו"ל יש טעם אחר, לפחות מהזכרון של אלה שאני פגשתי. נדמה שיש פחות עניין בפרטים הקטנים כמו מה נלבש, נאכל, וליד איזו דודה נשב, ויותר התרגשות מעצם החגיגה יחד. מעצם החיבור. דיברתי עם סמדר שחיה כבר כמה שנים בלונדון, לשמוע איך הדברים מרגישים משם היום.

1. תבואו לארץ לחג?

השנה לא, נארח אצלנו. מאז שנולדו הילדים אנחנו בעיקר חוגגים פה ובאים אלינו. לפני כן הבנו שיותר זול לקנות כרטיסי טיסה לארץ, מאשר לקנות פה את כל המצרכים.. והגענו לארץ.

2. את מי תארחו?

סבא וסבתא מגיעים מהארץ ועוד חברים ישראליים. כולם ישראליים, ככה שלפחות לא נצטרך לדבר אנגלית בשולחן חג.

3. את מכינה ארוחה מסורתית?

לא ממש. אין קונים לגפילטע-פיש ואפילו לא למרק עוף עם קניידלך..

4. ברצינות? מילא גפילטע-פיש, אפשר להבין, אבל אין ביקוש לקניידלך?

כן זאת רק אני עם מסורת מפולנייה, כל השאר לא. אפילו את החרוסת אני לא מכינה, שנה שעברה אף אחד לא אהב וזרקתי את כל מה שהכנתי. מה שהולך פה זאת החרוסת העיראקית, רק סילאן ואגוזים.

5. אתם חוגגים אחרת את החג, כי אתם כאן, בלונדון?

אנחנו קוראים את ההגדה ומספרים לילדים את סיפור פסח ביתר פירוט. הילדים בגן אנגלי, בו הם לא שומעים כלום על פסח. מאד חשוב לי לתת את החינוך היהודי, כל זה עלינו.. אנחנו משתמשים בעזרים כמו רינת ויויו, גלי עטרי ועוזי חיטמן, שירים לפסח

6. ומה היית רוצה להביא מהפסח בארץ, אליך, לכאן?

את הריח של פסח. מין ריח מבית אימא, של הניקיון, של הסירים, של ההכנות, של הכל ביחד. אני מאד מתגעגעת לזה, ולא מצליחה לשחזר. אפילו שאני מבשלת ומנקה, זה לא אותו דבר.. וגם כל ההרגשה הזאת של ערב פסח, אחרי ששורפים את החמץ, מסדרים את השולחן וכולם הולכים לבית כנסת, זה משהו שאין לי פה.

אני גרה בשכונה יהודית, את רואה את האנשים הולכים לבית כנסת, יש לי 10 בתי כנסת מכל הסוגים, במרחק הליכה וזה לא נותן את האווירה.

7. כי מה הדבר שחסר שם?

אני לא הולכת לשם, אני לא מתחברת לבתי כנסת האלה. הם לא מדברים אליי.

8. בגלל שאת זרה פה?

לא בהכרח, דווקא בעבודה שלי, ששם אני זרה, אני מתחברת למקום הרבה יותר.. אני עובדת כדיאטנית בבית חולים ושם אני מאד נהנית, ומרגישה מאד שייכת. בכל מקרה לא נגור פה לנצח, כך שהכל זמני

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים