וזה היה הפיקניק שהיה..!
צילום: גילי אלון תודו שהגיע הזמן לפוסט של ‘אחרי’.. אני יודעת שבעידן הסיפוקים המיידים שלנו, זה משהו שהיה אמור להיכתב אולי קצת קודם, אבל לא
צילום: גילי אלון תודו שהגיע הזמן לפוסט של ‘אחרי’.. אני יודעת שבעידן הסיפוקים המיידים שלנו, זה משהו שהיה אמור להיכתב אולי קצת קודם, אבל לא
כל הפרטים בפנים, וכאן כמה לינקים שימושיים: ההשתתפות *בהרשמה מראש*, פה נרשמים > כאן זה ללוח טרמפים > (מוזמנות להציע פה אם יש לכן מקום פנוי ברכב,
ביום שלישי התקיים הראיון ה – 365, הראיון האחרון, איתי. שם הדגש היה על מי שאני. היום אני מביאה את חלק ב’ של הראיון, שעוסק
בקצרה: היום, לראשונה מזה שנה, לא יתפרסם כאן ראיון. היה נראה לי מעניין לשתף אתכם בתחושות של מאחורי הקלעים של להיות המרואיינת, בעיקר שהמפגש עם
יום 365, ענת. והפרויקט הזה הוא אני חלק א’. מראיינת אושיק פלר. כך נפגשנו: עד לפני שבוע לא שמעתי על ענת מגל, ולבושתי גם לא
יום 364, מיכל. נקודת הריפוי כך נפגשנו: אתמול לפני שנה, הלכתי למכלת, אירוע נדיר, בד"כ קונה בסופר. שם פגשתי את מיכל, עוד אירוע נדיר, בדר"כ
יום 363, אסתי. מה הזמן מסמן לי? כך נפגשנו: הראיונות פה קצרים ונוגעים רק ברגע אחד. לכן כשיש ראיונות שמדברים על תקופת חיים של האישה,
יום 362, חנה. בלי לקטוף איזה פרח בטימבקטו כך נפגשנו: יש ליוני רכטר שיר חדש עכשיו, על זה שנודד בכל העולם ומולו ‘דוד אפרים, שלא
יום 361, ליבי. נערת רוק בת 60? יש דבר כזה ! כך נפגשנו: אני לא מבינה למה אני תמיד מספרת לעצמי שכל האנשים בילדותי היו
יום 360, איולי. אדם אכן צובר זיכרונות כך נפגשנו: הייתי אדם מאד סנטימנטלי. אם נתתם לי פתק באמצע השיעור בכיתה ד’, סיכוי סביר שיכלתם למצוא אותו
יום 359, תרזה. פתיתי שלג כך נפגשנו: נפגשנו מזמן, כשהייתי בכיתה ב’. בתוך הנוף הירושלמי של עובדי מדינה, תרזה הייתה שכנה יוצאת דופן. כשכולם התלבשו
יום 358, ריקי, העור בו אני חיה כך נפגשנו: קשה להילחם במציאות שלנו פה, לפעמים זה נראה כמו קרב אבוד, עוד חוסר צדק, ועוד עוולה,
יום 357, ענת. ‘אמא, תעצרי את הרכבת’ כך נפגשנו: את ענת אני מכירה מהגן של הבת שלי. אני אמא מאד קונקרטית, אוספת את הילדים והולכת,
כך נפגשנו: אני ואוריאן בשיחה לילית, אני אחרי היין, היא עם התה, שתי זרות והלב נפתח. היא מספרת, אני פותחת, והשיחה לא רוצה להסתיים. הייתה
יום 355, זהר, ופרצת כך נפגשנו: זה תמיד מפתיע לראות עד כמה החיים מסמנים לנו באופן ברור את הדרך. במקרה הזה, אם זה לא היה
כך נפגשנו: לירי צודקת. כל הזמן מדברים על צריכת יתר של חומרנות וטלוויזיה אבל הי, מה עם כל הרוח הזאת של העידן החדש? אולי גם
כך נפגשנו: אני יושבת מול יעלה, בבית שלה, כשמאחוריה סיפריה. פתאום אני רואה ספר ישן של ‘אהל הדוד תם’. ונזכרת במדויק ברגע הזה שפגשתי את
כך נפגשנו: שושה מדברת איתי על לגדל ילדים, מהזוית שלה כמטפלת, בעיקר פלדנקרייז, כבר 30 שנה. זווית הראייה שלה רחבה, היא פוגשת מתינוקות עד קשישים,