נודדת/ קופנהגן
לטיסה לקופנהגן הגעתי רגע אחרי שסגרתי את הקפה, והייתי באובדורז של חופשות. שבוע באילת עם המשפחה, שבוע בסיני עם חברות, ואז כשאני עוד על הענן,
תפריט
לטיסה לקופנהגן הגעתי רגע אחרי שסגרתי את הקפה, והייתי באובדורז של חופשות. שבוע באילת עם המשפחה, שבוע בסיני עם חברות, ואז כשאני עוד על הענן,
מה רצית להיות כשהיית קטנה? כשהייתי בבטן של אמא שלי, הרופאים אמרו לה להוריד אותי, שאני לא מתפתחת טוב. היא לא הסכימה. כשנולדתי, אבא שלי
מה רצית להיות כשהיית קטנה? הייתי די בודדה כילדה, מאד ביישנית ושקטה. גדלתי במשפחה עם 12 אחים, אני הכי קטנה. חלקם עזבו את הבית וההורים
מה רצית להיות כשהיית קטנה? תמיד אהבתי לעצב לבובות בגדים, כשגדלתי עיצבתי גם לעצמי כמה בגדים לבית. אין לי מכונת תפירה, תפרתי ביד עם חוט.
מה רצית להיות כשהיית קטנה? גדלתי בכפר, לא יצאתי ממנו כמעט לשום מקום. את העולם גיליתי דרך העיתונים, הטלוויזיה. כל הזמן שמעתי חדשות, קראתי המון.
מה רצית להיות כשהיית קטנה? היו לי 3 חלומות: חלמתי להיות שוטרת ולסיים לימודים בבית הספר ולהיות נשואה, בית קטן עם אהבה. מכל זה מה
מה רצית להיות כשהיית קטנה? גדלתי במשפחה מאד דתית. לא היו הרבה דברים שחלמתי עליהם. אולי שיהיה לי בית ומשפחה. באמת היה לי. זכיתי בבעל
מה רצית להיות כשהיית קטנה? אני לא יכולה לזכור מה רציתי לעשות. הייתי ילדה שקטה ומאד ביישנית. הראש עבד כל הזמן. קראתי הרבה ספרים, בעיקר
מה רצית להיות כשהיית קטנה? חלמתי להיות שוטרת. ראיתי איך אני באה לכפר עם ניידת של המשטרה ולוקחת אנשים רעים לכלא. ראיתי את הכבוד שאנשים
מה רצית להיות כשהיית קטנה? גדלתי בבית קטן של 2 חדרים ו – 10 נפשות. היה צפוף אבל היה טוב. אמא ואבא עבדו מאד קשה
זאת האישה שרצתה לדבר, אך משהו עצר אותה. משהו מבפנים, מישהו מבחוץ. היו כמה נשים כאלו במהלך הפרויקט.
שני הראיונות האחרונים כמו סגרו את השרשרת. שפאא אם חד הורית, מנהלת, לומדת לתואר שני ועובדת בשתי עבודות, ופריאל, שבכלל יש לה שם יהודי, ואין
אחרי השבת בכפר הרגשתי כזו התרוממות רוח, מהמפגשים, מהחיבור שנוצר חוצה שפה, תרבות. חשבתי על מה שסיפרו לי וברור לי שאני מסננת. יש לי אחריות
הייתה פתיחה מרגשת. מאות אנשים הגיעו לגלריה החדשה בכפר. הסתובבו בין העבודות, קראו את החלומות בדפי התפילה, עם עיניים נוצצות מדמעות. אפשר היה להרגיש את
השבת בכפר הייתה ארוכה. ישבתי בבית של ז' כמה שעות. הילדים לא יצאו מהחדר. הסתכלתי על הקירות. בין כל חפצי הנוי והתמונות היו מלא 'קשקושים'
שבת בכפר, אני נכנסת עם האוטו לתוך הסמטאות. ילדים רצים על הכביש, ביוב זורם. גברים עומדים בפתחי בתים, המואזין קורא בקול. אני עולה לקומה השלישית
באותו יום שראיינתי את נ. פגשתי גם את ו. שקטה, ביישנית ובפנים סוערת ומלאה בחלומות. "אני לא יודעת למה אני רוצה להיות נהגת משאית אבל זה