שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אני ואושיק, אושיק ואני

בקצרה: היום, לראשונה מזה שנה, לא יתפרסם כאן ראיון. היה נראה לי מעניין לשתף אתכם  בתחושות של מאחורי הקלעים של להיות המרואיינת, בעיקר שהמפגש עם אושיק היה כל כך מיוחד.

יש פה 2 חלקים. אחד אושיק מספרת על המפגש איתי, ובשני זו אני על המפגש איתה.

1. אושיק:

בבוקר יום שישי האחרון נפגשתי עם ענת “לראיון”.

יש לי טייפ קטן שמשמש אותי למחקר ראיונות שאני עושה על נשים פוליטיקאיות, הפעם ארצה להשתמש בו לצורך אחר. התארגנתי על חדר שקט, אצלי בבית, עם הטייפ וקצת פינוקים.

 ראשית לכל הודעתי לענת ש"זה לא ראיון, אלא שיחה". השיחה הזאת התארכה לכדי כמה שעות מרתקות, מרגשות, מעוררות השתאות והשראה.

 נשות הפרויקט שלחו לענת כמה שאלות שרצו לשאול, ואני הכנתי עוד כמה וכמה…אבל לא היה צורך בכך. השיחה קלחה כמו שרק שתי נשים (כאמור, די זרות האחת לרעותה) יכולות לשוחח.

בעצם, במחשבה שנייה, זו לא הייתה בדיוק שיחה. ענת הייתה בהצפה גדולה.

הפרויקט מילא אותה עד גדותיה והיא התמסרה לגודש הזה ולשאלות שלי, ופשוט דיברה ודיברה. חשתי שבשלה העת עבור ענת לעבור לקדמת הבמה באופן מלא וגלוי. אחרי כמה דקות של מבוכה, היא עשתה את זה בביטחון ובנוחות.

בכל זאת, היא הרי ראתה כמה שעשו את זה קודם לפניה, לא?

השיחה הייתה מאוד כנה ואותנטית, בדיוק כמו שביקשה וקיבלה מהנשים אותן פגשה. בסיומה של השיחה הארוכה כיבינו את הטייפ והמשכנו לשוחח.

יש דברים שהשתיקה יפה להם, ויש דברים שהפומביות לא ממש מתאימה להם.

 כשסיכמנו שאלה ענת – איך זה היה לראיין אותה?

עניתי ש"גם מאוד פשוט וגם מאוד מורכב".

למה פשוט? כבר הסברתי…. היה לה המון מה לספר, הכל מעניין והיא בהחלט שיתפה בנדיבות.

למה מורכב? אחרי שענת ראיינה 364 נשים המעבר מכסא השואלת לכסא המשיבה היה לא לגמרי טבעי עבורה, אפילו כשסיימנו את השיחה אחרי כמה שעות ארוכות, וברוב נימוס שאלתי אם פספסתי משהו, קיבלתי ממנה שאלות נוספות ש"הייתי צריכה לשאול" (חשובות ומעניינות כמובן, אבל איך אפשר לשאול על הכל?)

היה לי ברור שהפרויקט חלחל לחיים של ענת ולכל הסובבים אותה, באופן שלא ניתן להפריד בינה לבינו – סיבים חדשים שנשזרו באריג חייה ולא ייפרמו לעולם.

מדהים לחשוב על בחורה, עסוקה למדי, עם קריירה, משפחה וילדים (הקטנה הייתה בת שנה וחצי כשהכל התחיל) שלוקחת על עצמה מחויבות גדולה כזאת.

כל יום אישה חדשה, רצוי שתהיה מעניינת ומרגשת, בשבת, בליל הסדר, בנסיעה משפחתית וסתם כשאין חשק או מצב רוח. עבודה תובענית שאין בה ימי מחלה וימי חופשה.

אני מזכירה לעצמי שאין כאן היבט עסקי. אף גורם רשמי לא עומד מאחורי זה, אין חסויות או מטרות נסתרות, אלא “רק” תעוזה ויצירתיות של אישה אחת!

אצלי בבית, תלויה על קיר עם מסגרת, שמיכת טלאים גדולה מאוד שהבאתי מטיול בגואטמלה. כל טלאי בשמיכה המרהיבה הזאת עשוי בד ארוג בדוגמא ובצבעים שונים, והכל יחד מלאכת מחשבת של הרמוניה,  בדיוק כמו פסיפס הנשים במיזם.

 קולאז’ התמונות של המרואיינות שנוצר במהלך השנה הוא אמיתי וגם סימבולי – כל אחת מהנשים שמופיעות בו היא עולם ומלואו, עם עושר פנימי וייחודיות משל עצמה.

אני מקווה שהבמה היומית שניתנה להן הביאה מקור של כוח, הכרה בעוצמה וביכולת האישית ו"רגע של נחת" עצמית.

יש הרבה מקום לגאווה –

לענת על הכל (מה כבר אפשר לומר בלי להישמע שחוקה?)

לנשים המדהימות שניאותו לחשוף חלק מעולמן הפרטי,

לאלו שליוו, קראו והתרגשו,

ולכל אחת מהנשים בעולם – כל אחת עם סיפורה האישי, הקושי וההתמודדות, האתגרים והניצחונות, השמחה והעצב, הכל מכל וכול.

 כמה חבל שלא שמעתי על הפרויקט כשהתחיל,

איזה יופי שהכרתי אותו לפני שהסתיים,

אני שמחה על ההזדמנות ליטול בו חלק, ולו קטן.

אושיק פלר


2. ענת:

על הבליינדייט שלי עם אושיק כבר שמעתם אתמול. כבר ברגע הראשון שנפגשנו, התחושה הייתה כמו השתקפות של עצמי בבן אדם אחר, מישהי זרה אך מוכרת. כשהכרנו יותר לעומק, קבלתי חיזוק לתחושה הזאת.

בשישי בבוקר, אחרי שניסיתי להתחמק ואמרתי שאני חולה, טעיתי בהוראות נסיעה בדרך, (שבגדול היו ‘סעי ישר’), שחררתי את הפחדים והגעתי לאושיק. 

בחדר שישבנו בו, היה שולחן ערוך בצלוחיות קטנות וקנקן תה גדול, ולצידו מונחת תיבה מקש, עטופה יפה יפה. בקושי הצלחתי להיכנס מרוב פליאה 'מה זה?’

'זה בשבילך’, ענתה, 'כנסי’.

מיותר לציין שהייתי נרגשת מאד, כאילו לא היה די במעמד שלשמו התכנסנו.. התיישבתי ותרגלתי נשימות.. 3 שעות ישבנו יחד ודרך המילים שיצאו התחלתי בתהליך העיבוד של חוויית הפרויקט. אושיק כיוונה אותי בביטחון רב, ברגישות, עם מבט חד בעיניים, ואני התמסרתי. הייתי נוכחת.

הייתה שיחה נעימה מאד מאד, זורמת, כזו שרק השעון יכול לעצור ולהזכיר שהיום יום שישי ויש עוד מה להספיק..

אושיק אמרה לי, שזה יהיה עוול לנסות לסכם את הפרויקט בשיחה. הבנתי שבאמת אין לזה סוף, שיש המון דברים מעניינים וחשובים, שאוכל לדבר עליהם עוד ועוד, וכיבינו את הטייפ.

פתחתי את התיבה, ושם חיכו לי מלא מלא דברים, שלכל אחד מהם יש משמעות. 'הבאתי לך מילים ונשים’ אמרה לי. עברתי אחד אחד – הספר שכתבה על המרוץ בסין, הסרט שהפיקה על נשים שראיינה, טור מהעיתון על הנשים ששולטות ברשת, יומן ועוד ועוד, כל דבר מונח מתוך מחשבה וכוונה.

אני לרגע חושבת שזה פשוט לא הגיוני שכל זה מגיע מאישה שכמה ימים לפני כן היינו זרות זו לזו, אבל היה פה משהו אחר. כמו קליק בין בני זוג, שיודעים שזהו, אפשר להכין הזמנות לחתונה. אין שאלה לגבי החיבור.

לגבי העצמה, זה משהו אחר. חשבתי שאני נחשבת לאחת בלי מעצורים.. תמיד כיף לפגוש מישהו שמאתגר אותך יותר..! אם ניקח בחשבון שאושיק, היא מנכל"ית עסוקה, של המכון הישראלי לדמוקרטיה, אחרי שורה של תפקידים בכירים בתחומי עיסוק שונים בתכלית, שכולל תחנות כמנהלת בגופים פיננסים, בית חולים, סמנכ"ל בתנובה, היום עושה את התואר השני, השני שלה, בלימודי מגדר, רצה מרתונים, ובתוך זה בית וילדים.. מה אגיד, האתגר גדול עד מאד..!

אושיק את השראה גדולה, בטח להרבה נשים, ובמיוחד לאישה כמוני. תודה רבה על הכל!

ענת.

להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל הנשים |דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365 

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים