נעים מאד, שמי ענת אור מגל

אמנית רב תחומית, עוסקת בעיקר בציור פיגורטיבי בשמן וברישומים מהירים מהנסיעות שלי בעולם. מציגה ועובדת באופן עצמאי ובמסגרות קבוצתיות שונות.  יזמית ומפיקה אירועי אמנות לגופים ציבוריים ופרטיים, יוזמת פרויקטים אמנותיים -חברתיים בארץ ובעולם, ויזמית עסקית.

ועכשיו בהרחבה, אצלי הכל מגיע עם סיפור ( :

בעבר חשבתי שזה חסר טעם לנסות להגדיר אישה רב תחומית כמוני. היו תקופות שהייתי בו זמנית בעלת בית קפה עם עשרות עובדים, יועצת תקשורת ואסטרטגיה עצמאית, מרצה במכללה על פרויקטים אמנותיים חברתיים שיזמתי, ומנהלת חנות לקוסמטיקה טבעית. גם  חשבתי שהכל מעניין אותי וכמעט שלושים שנה ברצף, אני אוספת תעודות, לומדת ומעמיקה במגוון תחומים וזזה בתזזיתיות ממדינה למדינה בעולם.

הקו המנחה: אנשים, קודם כל

היה רגע שחשבתי שכל הריבוי הזה מגביל אותי, ומונע ממני להתמקד בדבר אחד ולצמוח בו. לקח לי זמן להבין שיש מטרה נסתרת לכל המיומנויות, הידע והניסיון שאני צוברת. אלו נועדו כדי שאחבר בין שתי כוחות טקטוניים שמניעים אותי מאז שאני ילדה – הרגישות לאנשים והרגישות לאמנות, ואיתם לפעול לשינוי חברתי.

התחלתי עם הפרויקט הראשון בשנת 2011 'נשים 365' כשרציתי להבין את החיים דרך נשים אחרות, 365 כאלה. המפגשים היו מפתיעים, מרגשים ומלמדים ומעוררים מאד. נוצרה קהילה פעילה של מאות אנשים שליוו את הפרויקט והגיבו לו.  מבחינתי זו הייתה נקודת מפנה בה הבנתי את העצמה הטמונה בעשייה אמנותית, בלתי אמצעית, לייצר שינוי חברתי.

במדינה מרובת קבוצות, קטבים ופילוג, נוצרים הרבה מחסומים תקשורתיים. בפרויקט, דרך הבאת הקול האישי באופן ישיר וכנה, של נשים מכל המגזרים, בכל הגילאים, הייתה הזדמנות להסיר את החסמים, ולהקשיב. להבין פיסת עולם של מישהי אחרת ממני. לרוב, מאד אחרת. במהלך השנה הזו, נוצרו חיבורים ושיחות. בהמשך קיימתי עשרות הרצאות על הפרויקט, בעיקר במוסדות אקדמיים בארץ ובחו'ל, וכל המגוון הישראלי הזה, האנושי הזה, האישי הזה, נחשף בעוד מעגלים.

פה הבנתי באופן ברור, שלפני כל אידיאולוגיה, ואחיזה באיזשהו צדק, יש אנשים, והם מעל הכל. 

וגם,

שאני רוצה מזה עוד!

זו הייתה נקודת הפתיחה לפרויקטים נוספים שיזמתי. דרך האמנות, הציור והכתיבה אני מביאה סיפור אישי של אנשים ומקומות, ומניעה לשינוי הרצוי.

עד כה ראיינתי למעלה מ – 550 אנשים, ציירתי מאות ציורים, רישומים, הרצאתי והצגתי חלק מהם בתערוכות בארץ ובעולם, והוצאתי ספר אחד.

החיבור לעולם החברתי

במשך השנים ליוויתי עמותות ופרויקטים חברתיים באופן עצמאי, בשרות הצבאי, בלימודים באוניברסיטה, וכיועצת עצמאית בארגון שתי"ל, שם גם הפקתי כנסים והשתלמויות מקצועיות. 

ועכשיו אתם. הנה כמה אפשרות להתקדם מכאן:

 

רשימת הפרויקטים:

סדרת כתבות בהן כתבתי על אמניות ואמנים שנרצחו במלחמה שפרצה בשבעה באוקטובר. פורסמו במגזין  'פורטופוליו'.

אירוע מחאה מטעם 'אמנות בר' שקיימנו באוגוסט 23, בשיא הקיץ כשהמדינה בערה משנאה, שיסוע ופילוג. אירוע ציור דיוקן, רב מגזרי, רב גילאי, ליצירת חיבור בלתי אמצעי בין אנשים .

יזמתי והפקתי שני ערבים בקיץ 2022 בהם אלפי אנשים השתתפו באירועי ציור ראשונים מסוגם, שהובילו למעלה מ- 40 אמניות ואמנים בחצר הישנה בעין שמר – תערוכות, כיתות אמן, הרצאות, סדנאות, וידאו ארט, ציור שיתופי ועוד. האירוע בהזמנת מועצה אזורית מנשה.

שהות בכפר קטן בפורטוגל. ראיינתי וציירתי אנשים ואת  הסביבה, תוך כדי שניסיתי לברר מה גורם לאנשים שם לחיות, מה נותן את הכח לעבור את משעולי החיים. התשובה הפתיעה אותי, ושולחת אותי לבדוק את השאלה בקהילות נוספות. פרויקט בהתהוות

פרויקט שיזמתי לתמיכה בפליטי מהמלחמה באוקראינה שעלו לישראל. זה התחיל בזמן שהתנדבתי  בתחנת רכבת בורשה, פולין, עם ילדי אוקראינים שרק ברחו והפכו לפליטים. הציורים שציירתי אותם, הפכו לגלויות שדרכם גייסנו כספים לעולים.

  • – 2022-23 'ימים מחוץ לזמן אמן פוגש עדות'. תערוכה נודדת, הוצגה בעמק חפר, תל אביב ובז'נבה, שוויץ בגלריה D10. הוזמנה ע"י האו'ם.
  • 2022 – גלריה 'בתיה שני' – תערוכה קבוצתית, 'ברוחה'
  • 2021 – קפה 'המרפסת' כרכור – תערוכת יחיד, 'קיר קורונה', עבודות שנוצרו בזמן הסגר הראשון והוצגו באופן לא פורמלי במסגרת ההגבלות.
  • 2019 – גלריה 'זוזו' תערוכה קבוצתית 'נוכחת נודדת נושם' –תערוכה מקיפה 15 שנות עבודה.
  •  2019 ג'סר דרימנג – גלריית 'זרקא' תערוכת יחיד.

  • 2018 – TRAVELLING אברהם הוסטל, תערוכת יחיד

  • 2018 – 'המראות, נחיתות' – גלריה 3 חיפה, קבוצתית
  • 2013 – בית אחד, מאה אמנים – תערוכה קבוצתית בכרכור

למה אני נוסעת, למה שוב לבד, למה ליפן? טקסט חקירה, שהפך למסה אישית. טקסט שנכתב מרגע שצץ אצלי הרעיון לנסוע ליפן לבד, ועד שחזרתי מהשיטוטים ברחובות הארץ הזרה. בספר כחמישים איורים שיצרתי בדרך.

פרויקט המאיר את נשות ג'סר, ואת החלומות שלהן. במשך כמה חודשים נפגשתי עם נשות הכפר, לתהליך של ראיון אישי, העוסק בחלומות של הנשים, וציור פורטרט. בהשראת המפגש, יצרו הנשים ריקמה בעבודת יד, השזורה בפורטרט. כל אלו חוברו לתצוגה המשקפת את התהליך ומהווה נקודת ציון בזמן.

הפרויקט התקיים בשיתוף פעולה עם מיכל שדה גולדווסר, מנהלת פרויקט לקידום פיתוח כלכלי בג'סר, ועם ג'וחה גסטהאוס, עסק חברתי יחודי הפועל בכפר.

מיום האישה 2011 במשך שנה, פרסמתי ראיון של אישה אחת בכל יום, שהרחיב את המבט על החיים. נוצרה קהילה, היו הרצאות על הפרויקט ברוב מוסדות האקדמיה בארץ, ובאנגליה UCLA, אוקספורד, ובמסגרות שונות.

תערוכה בגלריה 'זוזו', הצגתי היקף גדול של עבודות שמן ורישומים, לצידי הציגו כלנית קמין ובן בר

פרויקט שבדקתי בו למה אנשים מטיילים, מעבר לסיבות הרגילות של מפגש עם אנשים, נוף ותרבות. התהליך: במשך חצי שנה נסעתי לאברהם הוסטל בתל אביב. בכל מפגש ראיינתי תיירים אקראים בלובי, שאלתי אותם:

  1. מאיפה באת,
  2. למה את.ה מטייל.ת
  3. מה היעד הבא

בסיום הראיון עשיתי סקטצ' מהיר של המרואיינים. אורך הראיון והסקטצ' יחד היו כעשר דקות.

הפרויקט הפך לתערוכה מרכזית שהוצגה כשלושה חודשים, והיו סביבה מפגשי שיח שקיימתי ובחנו את השאלה- למה אנחנו מטיילים

פרויקט בינלאומי אמנותי, שבדקתי דרכו מה אנשים רוצים להיות. הפרויקט התחיל בראיון של 3 שאלות:

מה רצית להיות פעם, מה אתה עושה היום, מה תעשה בעתיד.

הטקסט עבר לצלמ.ת שאינו מכיר את המרואיין, ויחד הם יצרו עבודה שמשקפת את הטקסט

במסגרת פסטיבל 'מתחת לפנס'. יצרתי חוויה בה אנשים ישבו מולי לאור פנס, ותוך כדי שהשמעתי שיר שבחרו, ויצרתי מניפולציה רגשית, רשמתי פורטרט מהיר שלהם לאורך השיר, על דפי ארכיון של הקיבוץ.

ערב ראיונות שעסק בגירוש הפליטים מישראל. ערב בו ראיינתי ורשמתי בסקצ' פליטים המועמדים לגירוש מישראל במטרה להעלות מודעות 

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים