נודדת / יום בטוקיו
כתבתי המון על יפן. יש פה לא מעט פוסטים על רגעים מהטיול, אפילו הוצאתי מזה ספר, אבל הפעם אני לוקחת אתכם ליום שיטוט בטוקיו, עם
תפריט
לבד ביפן, שלושה שבועות . אמנות, אוכל, הוסטלים ומחשבות
כתבתי המון על יפן. יש פה לא מעט פוסטים על רגעים מהטיול, אפילו הוצאתי מזה ספר, אבל הפעם אני לוקחת אתכם ליום שיטוט בטוקיו, עם
עוד לפני שיצאתי ליפן, היה לי ברור שיש מקום אחד שאני בטוח אגיע אליו. קיטה. קראתי על הכפר עם בתים עתיקים, שחי בו אמן אינדיגו,
Scroll for English מצאתי ממש בקלות את הבית של הירויוקי. הוא פתח את דלת וראה אישה זורחת – מייד אמרתי לו שאני ענת והגעתי במיוחד
ריוקאן. הסבתא המארחת בריוקאן נכנסה שוב לחדר עם מגש עמוס והחלה לסדר מנות קטנות וצבעוניות על השולחן הנמוך. קצת הצטערתי שאני לבד מול כל היופי
לפעמים שמגיעים לארץ אחרת, בעיקר לכזו אקזוטית, שעטופה בתרבות ובמסורת, יש איזה רצון קטן, שלא לומר קטנטן, לפגוש בחוויה ה'אותנטית'. לראות את הדבר 'האמיתי'. את
כי חייבים!! עד עכשיו התאפקתי דיברתי על מקדשים אנשים אמנות אבל הדבר העיקרי שמציף אותך ביפן זה האוכל! הוא בכל מקום בהתחלה קשה לעכל את
את העבודות של יאיוי קוסמה פגשתי במקרה. הגעתי לטייט בלונדון ב- 2011, ראיתי המון נקודות אדומות על הקירות והלכתי בעקבותיהן. נכנסתי לתערוכה ענקית, ויצאתי ממנה
אז אוסקה בשיחות על יפן לא מדברים מספיק על אוסקה. מזכירים אותה בעיקר כעיר מעבר, בדרך אל, ואז מגיע משפט "דווקא יש מה לעשות באוסקה"..
האי טשימה נמצא 20 דקות בלבד מנאושימה, ונראה אחרת, אי טרופי קטן ויפייפה. המון גוונים של ירוק, ופרחים צבעוניים, שמעידים שיורד פה הרבה מאד גשם
אחרי יומיים בנאושימה וטשימה, בהם נשמתי, אכלתי, בהיתי רק אמנות, ברחובות של האיים היפייפים האלה, הגיע הזמן לדבר על אמנות. וולקאם בנמל בנאושימה. יאיוי קוסמה,
השעה 7.45 בוקר ואני ברכבת המהירה נזומי, מקיוטו בדרך לאוקיאמה. כבר שבוע שאני ביפן, ושני דברים היו בדיוק כמו שתיכננתי – הזמן עובר מהר מידיי,
בתור לגיוזה – 2 תיירות מניו זילנד בנות 26. אחת מהנדסת, השניה מדענית. הגיעו ליפן לשבוע. המהנדסת עובדת בחברת תעופה, מצאו טיסה מאד זולה. בכניסה
אני רואה את העולם בכתמים וצבעים, יותר מאשר צורות וקווים מוגדרים. גם ככה אני מסתובבת פה ברחובות, עושה לי מיפוי. האבחנה עד עכשיו – יש
בואו נגיד שהרצון לראות מקדשים וטירות, לא היה חלק מהסיבות שרציתי להגיע ליפן. אני ואצולה זה פחות, ודת זה פחות פחות.. ידעתי שהם מאד מרשימים,
פריחת הדובדבן נשמעת מרחוק כמו דבר ורוד ותמים. עד שלא רואים את כמויות הפריחה ואומרים 'וואו' בקול רם, לא מבינים כמה זה יפה. אני הגעתי