מאז שחזרתי מפולין, לקח לי זמן לנחות ממה שפגשתי שם. בראש שלי עדין התרוצצו מחשבות על אלפי הפליטים שמגיעים לישראל, איך יראו החיים שלהם מעכשיו?

בזכות הסיפור האישי שלנו עם אנסטסיה, אני יודעת עם איזה סבך רגשי ובירוקרטי מורכב הם מתמודדים, בנוסף לדרמה של שינוי סטטוס לפליט ובעיקר, מחסום השפה.

נחתו פה אלפי אנשים, אנחנו יודעים איך להגיד להם 'שלום? מה את צריכה?' לעודד קצת? אפילו רק להגיד 'יהיה בסדר'?  ואז עלה לי רעיון להשתמש בציורים של הילדים מתחנת הרכבת בוורשה – להפוך אותם לגלויות עם מילים בסיסיות בעברית, רוסית ואוקראינית. הגלויות יהיו כמו קלפי משחק ואיתם יהיה אפשר לתקשר, אפילו קצת. 

ויותר מזה, אפשר למכור את הגלויות ולגייס ככה כסף שיעזור לאותם פליטים.

חברתי למיכל שדה, חברה ויזמית חברתית, ולאלכס פליישר, מעצבת גרפית וגם הבת המאומצת של מיכל בפרויקט נעל'ה, שעלתה לבד לישראל מאוקראינה בגיל 16.

יחד יצרנו את הגלויות ומכרנו עשרות מארזים לאנשים שרצו לתרום ולעזור. בזכות השת'פ שיצרנו עם עמותת ארץעיר ושינוע חברתי, דאגנו שהעברת הכספים שנאספו, תגיע ישירות לאותם פליטים בארץ.

'גלויות מאוקראינה'