דף הבית » דצמבר 2011 – יום 283, פולה. ניפגש בשמחות

דצמבר 2011 – יום 283, פולה. ניפגש בשמחות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כך נפגשנו: מה הייתם מבקשים אם הייתה לכם היום יום הולדת 93? פולה חוגגת בדיוק היום 93 וכמתנה היא ביקשה מהבת שלה שתיקח אותה לביקור במוזיאון הבריגדות. בעלה מרדכי ז"ל היה בבריגדה.

אנחנו מדברות קצת על חגיגות ומה שהיה, אבל עם כל השמחה והמזל טוב הגדול שמגיע לאישה הנחמדה הזאת (עד מאד), אני לוקחת מפה כמה מילים של מציאות, שצבטו לי בלב. 

  1. את אוהבת חגיגות?

אני מאד אוהבת לארח, תמיד אהבתי. היה לי בית פתוח. תמיד הילדים שלי והחברים שלהם, קראו לזה בית-מלון. היו פוגשים אותי ושואלים “גברת בר-סלע מה שלום המלון שלך?”

אירחתי, למרות שעבדתי במשרה מלאה. הייתי מנהלת חשבונות בימי השבוע ומקבלת אורחים לשבת. הייתה לי משפחה גדולה, גם מצד בעלי, שגרו רחוק מכאן והיו באים לבקר. אז, לא לנו בבתי מלון, היו לנים אצלנו.

גם חגיגות עשינו בבית.

אני עשיתי לבן שלי 3 פעמים בר-מצווה בבית וגם לבת ב – 3 פעמים. לא היה מקובל לחגוג באולם ורצינו לחגוג עם כולם. כיוון שלא היה מקום לכל כך הרבה אורחים בבית, חלקנו את זה – בעלי היה מורה, עשיתי למורים. אני עבדתי במשרד, עשיתי לעובדים איתי ועוד חגיגה אחת למשפחה ולמכרים, והיו לי הרבה מכרים והרבה חברים..

  1. יש לך עוד כח לארח היום?

זה המון עבודה, אבל זה נותן טעם לחיים שלי. לא כולם עושים את זה. לא לכל הזקנות יש כח לזה. גם לי אין כח, אבל יש לי אישה שגרה איתי ועוזרת לי עם הדברים הקשים. אני לא יכולה לבד ולקנות לבד, גם הבת שלי עוזרת לי.

עכשיו לחנוכה הזמנתי 52 איש. בד"כ אני מזמינה ככה לחגים כאלה, תמיד הרבה אנשים. עד לפני שנתיים הייתי מכינה הכל לבד לבד. אף אחד לא הביא שום דבר. עכשיו בחנוכה אמרתי לבת שאם מישהו ירצה להביא משהו, שיביא. בכל מקרה את הלביבות צריך להכין? צריך, זה חנוכה.

בחנוכה זה כיבוד קל יותר. פעם הייתי מארחת כל שנה את ליל הסדר, כמעט 40 איש. זה מאד קשה. צריך הרבה כלים והכל מחליפים במהלך הערב, יש הרבה מנות, זה לא פשוט.

  1. מה זה נותן לך?

אני אוהבת את זה שבאים אנשים, שהבית מלא. מה החיים שלי שווים עכשיו? אני עם המטפלת, היא לא לחברה שלי, היא מטפלת. חברות כבר אין בגיל שלי. החיים מאד ריקים.

זה נותן תעסוקה. אני מכינה, אני חושבת מה נעשה, איך נעמיד את הכיסאות, כי זה בכל זאת בית לא מאד גדול, צריך לתכנן שכולם יכנסו, והילדים הקטנים.. אני חושבת על זה וזה תעסוקה, לוקח לי זמן.

למזלי, אני עוד במצב שאני יכולה לקרוא ולראות טלוויזיה. הבת שלי דואגת לצד התרבותי שלי ולוקחת אותי לסרט או להצגה. נשים בגילי כמעט לא יוצאות מהבית. זה מאד עצוב. זקנה, זה לא דבר כייפי.

היום בבוקר, בת אחותי נסעה לבית הקברות. יש לה אזכרה. שאלה אם אני רוצה ללכת. זה קשה לי מאד עם הרגלים, אבל אני נסעתי. היינו בכל הקברים, אמרנו קדיש. זה נותן משהו וזה גם נתן לי כמה שעות של תעסוקה. עם זה אני חיה את יתר היום, ועכשיו אני לבד.

  1. עברת וודאי המון, את משתפת את קרוביך במה שעובר לך בראש היום, בסיפורים על מה שהיה?

לא כולם רוצים לשמוע. הבן שלי לא כל כך רצה לשמוע, הבת שלי רצתה. היא גם נסעה לטיול שורשים למקום שגדלתי בו. זה מה שנראה עכשיו בסרט, כשכולם יבואו בחנוכה.

פולה בר-סלע.

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים