שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 199, מעין, נשכחות שאי אפשר לשכוח

כך נפגשנו:  סבא אכסי, סבא של מעין, היה מראשוני אנשי הפלמ"ח, ונהרג בפיצוץ בליל הגשרים, כשהוא מותיר את סבתא רינה (שראיינתי פה), בהריון ועם ילד בן 3, לימים אבא של מעין. מעין הכירה את סבא שלה מהזיכרונות המעטים השגורים. מקבלת אליה תמצית ‘סבא’, מה שמגיע דרך זיכרון מתווך.

הרבה מהאיש ואישיותו וודאי לא יסופר לעולם, אך הכרות עם הסביבה בה גדל, יכולה להוסיף עוד פרטים. לפני יומיים חזרה מעין מטיול שורשים עם הוריה, מסע אל מקום הולדתו של אכסי, במטרה להכיר טוב יותר את שורשיה, משפחתה.

1. עם איזה מידע נסעתם?

נסענו לצ'כיה לחפש את העיר שסבא שלי נולד בה.  לא ידענו כמעט שום דבר, רק את השם של העיר בה נולד וידענו שאבא שלו ניהל את בית החרושת שם . מעבר לזה ידענו שאין שם משפחה, אחיו והוריו נרצחו בשואה. סבתא שלי גם לא ידעה לספר לנו הרבה, כי היה מקובל אז שמי שבא מאירופה לא מדבר, ככה ידענו מעט מאד למסע כזה, אפילו את הכתובת של הבית לא ידענו.

2. ניסית לעשות קצת תחקיר לפני זה?

בהתחלה לא הייתי אמורה לנסוע עם ההורים והם תכננו לעבור ליד העיר ולנסות לראות אם ימצאו משהו, אבל ברגע שאני נכנסתי לתמונה התחלתי לחפש באינטרנט מידע ולחקור.

כל מה שמצאתי היה מעט מאד. בסך הכל זו עיר קטנה מאד, לא מתויירת ואם אין לך סבא שנולד שם, אין לך מה לחפש שם.. אבל, בתוך האתר של העיר, שכולו היה כתוב בצ'כית, מצאתי את המילה contact   ושלחתי לשם מייל.

3. ידעת מה את מחפשת?

רציתי לדעת אם עדין יש בעיר מישהו שיודע איפה המשפחה גרה, אם אולי יש רישום לגבי קהילה יהודית, לנסות לשמוע משהו על החיים שלהם שם בשנות ה – 20 ו- 30

4. היו לך חששות?

חששנו שזה אזור אנטישמי וקצת פחדתי שנהיה לא רצויים ולכן מיקדתי את המייל בסיפור של אבא שלי, שלא הכיר את אבא שלו וזה ניסיון שלנו להכיר את השורשים, להכיר את המשפחה. אחרי הכל אנחנו ממשיכים את השם הזה 'אלכסנדר’ וכמעט שלא מכירים את המשפחה.

וגם, בגלל שסבא שלי ניהל את בית החרושת לטקסטיל, פחדתי שיחשבו שאנחנו באים לחפש רכוש.

אחרי שבועיים הגיע מכתב ממנהלת המוזיאון המקומי בעיר, שסיפרה שהיא שמחה על הפניה, ושהיא שמעה על סבא רבה שלי, כי חקרה את תעשיית הטקסטיל באזור והיא אפילו יודעת איפה הם גרו.

היא גם הוסיפה שיש שכנה שלהם, שהיא בקשר איתה. מאד מאד התרגשנו ויצאנו לדרך.

5. עם אילו ציפיות הגעת לשם?

זה היה מוזר כי לנסיעה לפראג, שתוכננה להמשך, עשיתי הכנה, פתחתי מדריכי טיולים ולביקור בעיר לא הכנתי הרבה. הרגשתי שלא קראתי מספיק ושאני באה בלי לדעת, אבל לא היה מה להכין. הבאנו קצת צילומים. הרגשתי שבאנו למין סיור לימודי, מתוך מחשבה שהרבה מזה אנחנו מתעדים עבור סבתא רינה.

היה רגע שהלכנו ברחוב עם המתורגמן וצילמנו בוידאו ואמרתי לו שזה מצחיק, אני מרגישה שזה כאילו אנחנו עושים סרט תיעודי, ואז הוא אמר לי שזה באמת סרט תיעודי..

6. מה גילית שם?

יאנה, מנהלת המוזיאון, הכינה לנו סיור ותוכנית שלמה לביקור, אחרי שבדקה עבורנו בארכיונים באזור ודלתה מידע מעניין כמו רישום על האנשים שגרו בבית, וידיעה מהעיתון על החתונה של סבא רבה וסבתא רבה שלי.

סיירנו בעיר הקטנה שיש לה היסטוריה עוד מהמאה ה – 15, יש שם בנייה בסגנון בניה גותי, מצודה ובניינים עתיקים. בתוכה מצאנו את הבית, שכיום הוא תחנת משטרה. מצאנו את המפעל, שנראה מאד יפה ועדין קיים אבל היום הוא מפעל לייצור גבינה, ראינו את בית הספר בו סבא למד, וגם נפגשנו עם השכנה של המשפחה ודברנו איתה.

7. וברמת התחושות, הרגשת אחרת אחרי שהכרת את כל זה?

הרגשתי שהאנשים עם השמות, נעשו יותר משפחה שלנו. זה יותר משמות מעבודת שורשים מכיתה ו’. הם הפכו להיות יותר מוחשיים עבורי. יכולתי לראות מה הייתה הדרך שבה סבא רבה שלי הלך לעבודה, איפה סבא שלי שיחק עם החברים ליד בית הספר, ובכלל להבין איך אנשים חיו בעיר, בנופים האלו, שהם מאד יפים.

8. מה מבחינתך היו נקודות השיא של המסע הזה?

היו שתיים, אחת כשהגעתי לפראג, למוזיאון היהודי. היו רשומים על הקירות שמות הנרצחים וכשמצאתי את המשפחה שלי זה היה מאד מרגש, מין סגירת מעגל, כי זה הסוף שלהם.

ובפעם השנייה זה בלילה האחרון שישנו שם. חשבתי מה היה הלילה האחרון של סבא שלי בעיר הזאת. חשבתי גם על הרבה צעירים שעלו לארץ, שעזבו בידיעה שהם לא חוזרים. הם עוזבים את הנופים האלה והשפה הזאת והולכים למשהו אחר, חדש. יכולה להיות שהם לא הרגישו שייכים יותר לפני, כי העולם שחיו בן אז מאד השתנה באותן שנים, אבל הם גם לא ידעו מה יש בישראל.

מעין אלכסנדר.

בקרוב בבלוג של מעין פוסט סיכום מסע 

להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל ספטמבר|דף הבית

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365 

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים