תפריט
כך נפגשנו: את רוני פגשתי כשהגעתי לראיין את אמא שלה, נויה. בכניסה לבית ניצבה מזוודת טרולי חצי פתוחה. “את נוסעת או חוזרת?” שאלתי, “גם וגם, אני דיילת” ענתה. זו ההגדרה המצומצמת, אמרה לי אחר כך נויה. “היא גם עוד הרבה הרבה דברים, כל כך מוכשרת”
באמת גיליתי תוך כדי השיחה שרוני, שכבר לא דיילת, היא מין מולטי כזאת, לא סגורה מה היא תהיה כשתהיה גדולה, היא מציירת, רוקדת, מנגנת, כותבת.
אני אוהבת את הבינתחומיות הזאת, מאמינה שזהו, כבר אין רק רופא, נגר, שוטר, למקצועות העדכניים היום, צריך לפנות כמה שורות כדי לתאר אותם. הם משלבים כמה תחומים ונותנים ביטוי למורכבות שלנו כבני אדם בעידן הזה.
1. למה עזבת?
אני מחפשת את העשייה שתספק אותי. אחרי התחייבות של תקופת זמן ארוכה, למוסד כלכלי שפרנס אותי, קיבלתי החלטה. אני רוצה להפסיק את הנתינה של המשאבים שלי, למשהו שלא מפיק עבורי תועלת, לא לי ולא לשאר האנושות סביבי.
אני מרגישה שאני חייבת לעמוד באחריות להיות בן אדם. זה לוקח אותי לחיפוש בהרבה מקומות. אני רוצה למצוא את המקום היצירתי, המספק, זה שיאפשר לי לקום בבוקר ולדעת מה אני רוצה לעשות.
2. איך יודעים מה הוא?
מחפשים, ומנסים.
3. מאיפה את מתחילה?
מחיבור פנימה קודם כל. ברמת הסדר יום אני קמה בבוקר ומצחצחת שינים. אח"כ אני יושבת מול מחברת וכותבת. אם היו לי חלומות, אני מתעדת אותם, ואם לא אז זה פשוט להשליך על הדף את “הליחה של הבוקר”..כל מה שיש בפנים.
אחרי זמן מה שאני חוזרת אחורה ואני קוראת איזה חלום, אני רואה איך חלק התגשם.. לפעמים זה רק קצת, אבל הוא היה סימן דרך עבורי.
זה מחזק אצלי את האמונה בחיים, לסמוך על החיים. אני מבינה שכמה שאשמור את עצמי לזרם הטבעי של החיים, שיהיה ערוץ פתוח, יבואו יותר דברים שמכוונים למהות הפנימית, ולא לרצונות לאגו.
4. באיזו עוד דרך את בוחרת לחפש?
אני לא מוותרת לעצמי ומכריחה את עצמי לנסות, גם אם אני צריכה אומץ. לא בוחלת באמצעים, לא מוותרת גם אם זה ללכת נגד נורמות חברתיות, או תבנית שבניתי על עצמי.
למשל שירה, זה משהו שאני מתמודדת איתו. אני יצור מוסיקלי וניזונה ממוסיקה. רקדתי כל החיים, ובשנים האחרונות התקרבתי למקום של נגינה ושירה. התבנית בראש שלי על עצמי, היא שאני לא שרה טוב. זו תבנית מגבילה שפיתחתי.
אבל אתמול בערב בחרתי אחרת. הלכתי לאולפן הקלטות, שרתי, ניגנתי, הייתי בחדר סאונד וזה היה אחו שילינג קפיצת מדרגה מבחינתי.. זו לא התוצאה, אני מכוונת לעשייה.
5. אם לא הייתה לך מגבלה של כסף, מה היית בוחרת לעשות?
אני לא יודעת.. יש מלא דברים.. בטח הייתי מתחילה להשתרש, איזה בית ליד הים. מצד שני בטח הייתי קונה כרטיס פתוח לחוות את העולם. לא כמו בדיילות, אלא ממש עם תיק על הגב.
אני חושבת שבעיקר הייתי מתחילה לפתח את כל תחומי היצירה שבי, לוקחת שיעורים בפיתוח קול, מצטרפת לקבוצת מחול או מוציאה תערוכה של הציורים שלי.
6. מה משותף לכל הדרכים השונות שאת מבטאת את עצמך? מה רוצה לצאת החוצה?
את האהבה האנושית הבסיסית שיש לי כאדם. בציור זה הכי חזק לי. אני מרגישה שזה משהו מדיטטיבי. אני מאפשרת לזה לקרות, אין לי שם מגבלות. אני לא יודעת מה יוצא החוצה. זה חלק מהפנימיות שרוצה לצאת. אני חושבת שכל אדם רוצה להוציא.
7. אבל זה לא קורה
הקושי של רוב האנשים סביבי זה באמת החסימה של האגו. אתה אומר שאתה לא מספיק טוב ואז אתה לא פתוח להתנסות.
או שאתה מנסה אבל הדבר האמיתי מתרחש לא פעם כשאתה יוצא מאזור הנוחות שלך. איפה את בחרת לצאת?
כאדם בוגר בחרתי לעזוב בן זוג אחרי קשר של כמה שנים, למרות שכביכול הכל היה נפלא. גם עכשיו עם הדיילות, זו עבודה נוחה, יש בה המון יתרונות, אבל בחרתי לעזוב, כי לי זה לא היה מספיק.
8. איזו מין שנה תהיה לך השנה?
דבר ראשון עולה לי חיוך ענק של הפנים.. אני מרגישה שינוי כל כך משמעותי עכשיו. השנה הזאת הולכת להיות מאד טובה ומלאה. במיוחד אם אני מסתכלת על השנה האחרונה, שהייתה שנה מרחיבת לב, אחרי שנתיים שהלב היה סגור.
השנה משהו התהפך ונכנסו לי מלא אהבות חדשות לחיים, חברות ומשפחה וגברים. אחרי היפוך כזה, אני מרגישה כמו 7 שנים רעות שנגמרו ועכשיו 7 שנים טובות מתחילות.
רוני מיכאלי.
