תפריט
כך נפגשנו: נפגשנו בבוקר בו הפקדנו את הילדים שלנו ביומולדת של ה'צלע השלישית’. חברות כל כך יפה יש בין שלושתם כמה שנים, והשנה נפוצו כל אחד לבית ספר אחר. אני וריבי עמדנו ליד המכוניות, החלפנו מילים על עניין החברויות ואיך זה עכשיו שהם במקום של למצוא חברים חדשים.
ואז דברנו עלינו, כמבוגרים. מה גורם לנו להתחבר או לא להתחבר. איך יש אנשים שברגע נוצר חיבור, כאלה שיש לנו תחושה שכבר הכרנו אותם פעם.
כמה שעות מאוחר יותר, לקחנו את השיחה הזאת ליער הפיות שיש לנו פה באזור. ישבנו על ספסל בתוך המוני עצי אלון שנראים קצת כמו אנשים. תפאורה מושלמת לשיחה על חושית. ממשיך לי את המחשבות
1. מה מייצר את החיבור הזה בין אנשים?
זה עניין של כל מיני רבדים שצריכים להתקיים באדם שפגשנו ויש גם סוג של קסם, אחרת זה לא מסתדר.
לפעמים את יכולה לפגוש אדם ואת יודעת שהוא מישהו שאת יכולה להסתדר איתו והוא מאד פתוח לדברים שלך, אבל משהו שם לא עובד. זה יכול להיות כי האדם הזה רק מזכיר לנו מישהו אחר, משהו בחיוך שלו, בקול שלו, וזה מונע את החיבור.
כמו הסרט שראיתי היום, לכאורה מושלם – סרט אירופאי, תפאורה של הוותיקן, הסצינות.. אבל זה לא היה זה, משהו שם לא עבד.
2. ובכל זאת יש את האנשים האלה שאנחנו פוגשים, שנראה שאין שום סיכוי לחיבור איתם ופתאום זה מאד מצליח..
אני מאמינה שיש דברים שצברנו ממקומות קודמים, גלגולים קודמים.
3. את ממש יכולה לזהות את זה בזמן המפגש?
בדרך כלל רוב האנשים שאת מסתובבת איתם בעולם הזה, אלו אנשים שכבר פגשת אותם בעבר. גם בבודהיזם נאמר שאנחנו מסתובבים עם נשמות של אנשים, שיש לנו עבר משותף איתם.
אם נדבר על זה באופן מאד פשטני, לנשמה, למהות, יש תוכנית פעולה לפני שהיא מתגלגלת. היא רוצה ללמוד שיעור ולפי זה היא בוחרת מה כל אחד מהאנשים, יעשה בשיעור הזה כלפיה. אז נוצרים מין 'הסכמים’ עם נשמות אחרות ‘את תהיי אמא שלי, ועכשיו אני אהיה הבת שלך’.
4. זה בטח לא שיעור אחד נניח 'תלמד’ להיות 'אוהב’ 'סבלני’, זה משהו מורכב
זה מאד מעניין.. אבל אני לא יודעת. אני לא יודעת אם זה שיעור ספציפי אחד או כמה שיעורים. אני מתארת לעצמי שיש דברים מרכזיים כמו חמלה, אהבה, סליחה, שמהות רוצה ללמוד.
פה נכנסת המילה קארמה, שזו סיבה ותוצאה. התוצאה של הפעולות שלך, היא זו שתביא אותך למקום שבו את מתגלגלת, לפה או לשם.
5. במה קארמה שונה מדפוס התנהגות?
דפוס התנהגות זה משהו שהוא באחריות שלך, למשל את נמשכת לאדם בגלל דימוי שיש לך על עצמך, ונגיד הנישואים כשלו ואת מתגרשת. אחר כך את בוחרת את אותו הדבר עבורך בדמות גבר אחר. זה לא דבר מודע תמיד, אבל זה דפוס. זה יותר במישור האנושי שלנו כאנשים עם אגו.
קארמה זה משהו שהוא מאד מאד בסיסי. למשל אם את מרימה את הכוס את חייבת לעשות איתה משהו, נניח את מורידה אותה לספסל, זו התוצאה. אם את מכניסה בשיקול הזה של מה לעשות עם הכוס – מודעות, זו דרך לשנות את הקארמה. למשל הבודהה ביטל את הקארמה, הוא לא נאחז בכלום.
6. זאת אומרת האפשרות לבחור ולא לאפשר לדברים להתגלגל מאליהם
בדיוק, זו הבחירה החופשית, שעבורי זה הדבר המרכזי שאנחנו עושים פה. יש לנו בחירה חופשית והמודעות מביאה אותנו למקום שאנחנו יכולים לבחור את הסצינות שיהיו לנו בחיים.
בשבילי המודעות היא התבוננות. ככל שאנחנו יותר מודעים, החיים שלנו נעים בסנכרון שהוא מהמם, כזה שאנחנו לא מבינים מה קורה לנו.. אנחנו מזמנים את הדברים בצורה שזה נעשה יותר ויותר מדויק.
7. שזה המנוע מאחורי צירופי המקרים?
כן וזה יכול ללכת מאד מאד רחוק. הכל תלוי אם יש בנו משהו שמאפשר ופתוח לראות את הדברים האלה בתוכנו.
8. ומה המטרה של כל צירופי המקרים האלה?
בשבילי זה השיעור, הלימוד. אם למשל אחד השיעורים בגלגול הזה שלך זה סליחה, את תזמני לעצמך כל מיני התנסויות שקשורות לנושא הסליחה. או אם למשל כבר למדת משהו על סליחה, את מסתכלת על אנשים אחרים שלומדים את הדבר הזה, את נמצאת במין ערנות ויכולה להתבונן איך הם עושים את זה, יש המון רבדים.
אני מאמינה שבימנו שבגלל שהדברים מאד מואצים, לא צריך למות להיוולד מחדש כדי לעבור עוד שיעור. יש לנו אפשרות לסיים שיעור ולעבור לעוד שיעורים. להתפתח באותו גלגול. זו תשובה למה שאמרתי מקודם שאני לא יודעת אם אנחנו עוברים שיעור אחד או כמה. אני חושבת שזאת התשובה.
תלוי באיזה מקום של מודעות את נמצאת. באופן הכי פשוט אני אגיד שאם את במודעות ואת עובדת על דבר מסוים, את יכולה להמשיך הלאה. פעם אנשים היו צריכים למות אחרי השיעור. היום באמת השמיים הם הגבול.. זו ההאצה שיש עכשיו, זה קוונטי
9. זה כמו המאיץ בשוויץ
מאיץ החלקיקים..
