תפריט
כך נפגשנו: אם אתם הורים צעירים אתם בטח לומדים בעצמכם עכשיו מהו חינוך. וודאי הפנמתם את העקרון החשוב ביותר – כדי להיות מחנך טוב, אתה צריך להוות דוגמה לערכים שאתה מייצג. אין מה לספר לילדים סיפורים על מה צריך ואיך, בשנייה הראשונה שהם יקלטו שמאחורי הגב אתה עובד אחרת, זה נגמר.
דפנה, בת 33 וכבר מנהלת בית ספר. לא במקרה הוא בנגב. לא במקרה הוא בית ספר קהילתי. כשאני שואלת אותה שאלות עליה, היא עונה על בית הספר. זה נשמע כמו דבר אחד, חיבור שלם בין חזון אישי לעשייה.
1. איך הגעת להיות מנהלת בי"ס בנגב?
עד גיל 18 גרתי בהרצליה ואז ירדתי לראשונה ולתמיד לנגב, לקיבוץ לוטן. שם נחשפתי לצורת חיים אקולוגית, לנושאים של קיימות ואיכות הסביבה, ונשארתי שם, הדרכתי באזור גם בצבא, למדתי באוניברסיטת באר שבע, (עדין לומדת, בתואר השלישי).
לפני 3 שנים נקרתה לפני סוג של הזדמנות מעניינת. הייתי שותפה להקמה של בי"ס מרח"ב – מקום, רוח, חברה, בית, שלכל עקרון יש הסבר ובית זה הנגב.
2. מה משך אותך במקום הזה?
הנגב בראשיתי וצעיר. מבחינתי זו קרקע להתחלות חדשות, ליזמות, לפעילות, דברים שמתרחשים בזכות המקום הזה, בזכות האווירה ובכללים של ‘חוקי המדבר’.. יש פה המון אנשים שמכירים אחד את השני מכל מיני מעגלים, והקשרים האלה מסייעים מאד ליכולת לקדם דברים מאד מהר, לא נותנים לבירוקרטיה המסועפת לעכב תהליכים. כמו למשל הקמת בית הספר.
3. איפה את מרגישה את כובד האחריות להיות מנהלת?
אני מנהלת שנה שלישית ויש לי המון אחריות, בכל התחומים שאני עוסקת בהם, פדגוגית, בטיחותית, כלכלית, אבל קודם כל האחריות היא לאושר של התלמידים, לשביעות רצון. אני שואפת שיהיה להם רצון לבוא בבוקר ולדעת שהם מאד רוצים ללמוד.
4. החיבור של המילים 'חינוך ונגב’ מייד מייצר את המילה 'אידאולוגיה’, מה עיצב אצלך את החיבור הזה?
אין לזה תשובה חד משמעית.. זה משהו במסלול שצמחתי בו כשהייתי צעירה, מהצופים. הדרכתי, גדלתי על זה ש'נוער מוביל שינוי’.
5. זה מעניין לפגוש כאדם בוגר את ההשפעה שיש לתנועת נוער, אותי זה אפילו די הפתיע להבין עד כמה זה משמעותי
לי זה כל כך ברור. תנועת נוער זה דבר קריטי. צוברים שם חוויות מכוננות שמעצבות את החיים. יותר מהכל זו היכולת לטעות במקום שהחברה יכולה להיות סלחנית לטעות. זו בעיניי המהות של תנועת נוער. היכולת להתנסות, להיות מבוגר לרגע, ואם תהיה נפילה, היא לא תהיה קריטית.
למשל בכיתה יא’ הייתי הזמנתי 150 פונצ'ואים לאיזו פעילות. זה היה הרבה יותר מידיי, כך הסתבר. הפסדנו סכום של 2000 ₪. זה היה חבל ומצער, אבל המערכת יודעת לקבל ולהכיל את טעות. לא נגבה ממני תשלום, אבל הלמידה נעשתה. היום כאדם בוגר שצריך לקבל החלטות, אני נזכרת בלמידה הזאת.
ויש את העניין שבתנועת נוער אתה עומד מול קהל, מעביר רעיונות במתודה, מדבר על מה קורה אצלנו כאן, מחבר דברים לחזון, להווה..
6. מה משם את מביאה לתפקיד שלך?
את ההתנסות. כילדה, הערכתי את הלמידה מתוך התנסות, וברור לי שככל שמתנסים יותר, הסיכוי שנלמד הוא יותר משמעותי. אני רוצה לייצר מצב שיש כל הזמן גדילה.
אם בית ספר זוכה לייצר חוויות של התנסות, אחר כך כשיהיו אזרחים יהיה להם יותר קל לעשות את דברים ולא לפחד לטעות ולא לפחד לעשות כי הם כבר ניסו. כשהם יתקלו במצב בו הם צריכים לארגן 200 משלוחי מנות לנזקקים, או תרומה כספית לבעלי חיים, הם לא יפחדו, הם יזכרו שהם עשו את זה כבר בכיתה ו’.
7. מה החזון שלך מבחינת העשייה בבית הספר?
המהות של בית הספר היא להיות כלי שמוביל שינוי בקהילה, לא רק ללמד חשבון ועברית. להוות מפגש בין צרכים ויכולות של הרבה אנשים. יש צרכים רוחניים של להיות חברים בקהילה ובין דברים אחרים. אני רוצה שיהיה מענה לצרכים האלה, וכבר יש, אנשים באים ותורמים מזמנם, רוצים לקדם משהו משותף ועושים מאהבה.
8. מתגעגעת למרכז?
ההורים שלי שם ולפעמים אני נהנית להגיע, לשים את הילדים ולצאת עם חברות, אבל הבית הוא חד משמעית בנגב.
דפנה גרנית דגני.
