תפריט
כך נפגשנו: לא ראיתי את נאומי ביבי ואבו מאזן. מודה. היסטורי היסטורי אבל זה היה נראה לי משעמם, קצת כמו הסרט של שלשום. גם ככה כל אחד אוחז חזק בדעות שלו, לא היה נראה שיצא משהו חדש.
אבל חשבתי עליהם, עלינו. (אתם כבר יודעים שזה קורה לי, שיוצא לי לחשוב על ענייני פילוג וחיבור בחברה..) והבנתי שבמקרה של קבוצות שונות, לא רק ענייני פלסטינאים, המקום הכי בטוח ונכון להיות בו הוא באזור הגדר. לא במובן הנורא של גדר ההפרדה עם קונוטציית בקבוקי התבערה, אלא בקו אמצע דמיוני שמתקיים בכל מפגש. שם אפשר ליצור דיאלוג, אם רוצים אז גם קירבה ולכל אחד יש פינה משלו לחזור אליה. ככה הוא מרגיש בטוח, אין איום שמישהו מנסה להשתלט, לשלוט.
ואיך זה קשור למיכל? מיכל יושבת על הגדר בין 2 קבוצות, דרך קבע. לחיות על הגדר, זה כבר סיפור אחר..
1. מיכל:
אני אדם שחי מאד על הגדר.. מצד אחד אני חיה בחברה חרדית לגמרי, גדלתי בבני ברק למשפחה חרדית, התחנכתי במסלול החרדי, והיום כך אני מחנכת את הילדים שלי, שממש עכשיו התחילו ללמוד ב'חיידר’.
מצד שני אני כל החיים עובדת בחברה חילונית, אני עובדת בהיי טק, והרבה מהחברים הטובים שלי הם חילונים או דתיים לשעבר.
מעבר למימד הפיזי, הקונפליקט מתקיים גם בפנים. מבחינה אידיאולוגית וערכית, אני מקיימת תרי"ג מצוות, מצד שני אדם מאד ליבראלי, אלו דברים שמעמידים אותך כל הזמן על הגדר.
2. וזה לא יכול להתקיים יחד?
עובדה שזה יחד, אבל זה מאד מעסיק אותי בזמן האחרון. הדואליות נוכחת בהרבה מאד בחירות שאני עושה בחיים. היה הרבה יותר קל לתפוס צד, שחור או לבן.
3. איפה בעיקר זה בא לידי ביטוי?
בכל דבר. אני כותבת טור דעה ב – NRG ואני משווה את עצמי לבחורות אחרות בנות גילי, שיכולות להביע את דעתן בחופשיות רבה יותר ממני. אצלי יש כל הזמן תגובות מאד קשות מהסביבה, ואני לא אדם של עימותים עם אנשים קרובים.. ויש גם מאבק פנימי.
הדת היא חלק מהחיים שלי. אם אין שוויון לנשים בהלכה, זה משהו שמפריע לי, כי אני זו חיה את מה שזה אומר. זה לא פולקלור או מסורת נחמדה שחוגגים את החגים והולכים לכותל בבר-מצווה. הדת היא החיים האמיתיים שלי. אני מחויבת להלכה מלפני מאות שנים ואני חיה בעולם מערבי, זה סוג של קריעה מבפנים.
4. את מרגישה שיש לך בכלל בחירה במקום הזה?
אין בחירה, אני נאלצת להכיל את הכל. אני גם וגם, ולכן אני נשארת במקום של השאלה. זה מאד יהודי בעיניי. אם מסתכלים בעומק של הספרות היהודית, רואים שאין תשובה אחת, יש כל הזמן התפלספות ומחלקות בין אנשים.
5. את מעבירה את התחושה של ה'גם וגם’ הלאה, לילדים שלך?
אצלי זה התחיל מההורים שלי. הם חינכו אותי ל'גם וגם’, עכשיו זה יותר מודע אצלי, אבל לגמרי הגיע מהם.
6. שזה לא אופייני לחינוך חרדי
פעם לא התרחקו כל-כך מהמערביות כמו שזה קורה היום במגזר החרדי. לנו היה בבית ארון של ספרי קודש אבל גם של סופרים ישראלים ומכל העולם. אלו דברים שאתה חשוף אליהם, קורא אותם ומקבל מהם ערכים, אצל ההורים שלי שמענו גלי-צהל וקול ישראל, זאת הייתה הנורמה. היום אין כזה דבר. היום אם תכנסי לבית חרדי, תשמעי רדיו מתחנה חרדית.
7. דברתי עם על הפחד הזה של החברה החרדית להתערבב, את מבינה אותו?
אני חושבת שהם צודקים שהם מפחדים, כי רוב בני האדם לא יכולים לחיות בגם וגם. זה קצת מלחמת תרבויות, אנשים לא רוצים שהילדים שלהם יחזרו בשאלה.
אני רואה את החברות שלי שגדלו כמוני והם מקפידות היום הרבה יותר, בעיקר בחינוך הילדים. מעדיפות ‘שלא יבואו לידי ניסיון’, מעדיפות להרחיק בגיל צעיר וזה מוכיח את עצמו.
אני בפנים מאמינה שהחופש שלי מנצח, וזה מעל הכל. אני רואה במערביות הזאת תהליך גאולה של העולם.
8. במערביות? תסבירי
אם הולכים לטקסט היהודי, רואים שהוא מדבר על גלות וגאולה. בדרך-כלל הדיון הוא על גלות וגאולה פיזית – בית המקדש יבנה ויהיה טוב. שהו פרקטי, קטן ומאד מציאותי.
בעיניי, יש מעבר לזה את הסיפור של התנ"ך כולו שהוא הגלות והגאולה – זה מתחיל באדם הראשון ובגלות מגן עדן, ומסתיים בדברי הנביאים על העולם שעתיד להיות, “וגר זאב עם כבש”, מין שלום עולמי ושוויון אוניברסאלי. זה הסיפור הגדול של גלות וגאולה.
את יכולה לראות את זה בכל תחום, כמו למשל פמיניזם. הפרק הראשון של החטא והעונש 'הוא ימשול בך’ זה שמתואר שהאישה נחותה, כל אלו מתוארים כקללה, לא כמצב קיומי רצוי, זה לתיקון. ובאמת אפשר לראות ב 100, 200 שנים האחרונות, התפתחות של תהליך גאולה. הנה מתקדמים לשוויון, ולא רק בנושא נשים, אלא בכלל שוויון זכויות בכל התחומים.
מי שהיה צריך לשמוח על ההתקדמות הזאת, אלו התנועות הדתיות. הם כל הזמן מדברים על גלות וגאולה, והנה שזה קורה הם בוחרים להישאר בשמרנות, להישאר בגלות, בקלקול. נסמכים על תפיסה בה אתה מחכה שהמשיח יבוא ויגאל אותך ואתה לא גואל את עצמך.
9. אפשר להבין, זה איום מוחלט על כל מה שהם מכירים
זה איום על המסורת ואורך החיים המוכר, זה נכון, אבל כל היופי של היהדות, זה שהיא מעשית. זו לא רק פילוסופיה. המערביות יכולה להתקיים לצד האמונות שלהם.
10. כיוון שזה לא דבר בא על חשבון דבר, אף אחד לא צריך לוותר על האמונות שלו. הקיום הוא בקו התפר
בדיוק, בכל מצב כזה. אני עכשיו אחרי חצי שנה של עבודה אינטנסיבית במטה של עמיר פרץ, ראיתי את זה שם, בנושא של מזרחיות ואשכנזיות, זה קצת אותו סיפור. אנשים ויתרו על התרבות שלהם למען ההשתלבות, כשזה בעצם היה מיותר.
11. אז הגאולה כבר כאן?
אני מאמינה שזה המאבק של הגלות ברגעיה האחרונים. יכול להיות שרגעיה האחרונים ימשכו מאות שנים, אבל מבחינתי אלו רגעיה האחרונים.
