תפריט
כך נפגשנו: המפגש על אילי הגיע בדיוק ביום בו קראתי סטטוס של ריקי כהן על כתיבה:
“כתיבה למגירה? האם יש עדיין דבר כזה? לכונן, לענן, לא חשוב, כתיבה פרטית שאינה מובאת לעיון החברים/עוקבים מרגע היוולדה? ומה קורה לה לכתיבה הסודית הזו, הייתי שמחה להשתחל לחלק מהמגירות האלו, להציץ למה שלא רוצה לייקים”
הסטטוס עורר דיון אם יש דבר כזה ‘מה שלא רוצה לייקים’, יש באמת כתיבה שלא רוצה קהל? יש יצירה שלא רוצה קהל? הנה התשובות של אילי:
1. אז מה חדש?
בדיוק בתקופה זו הורדתי מהלב והמחשב סיכום של תקופת כתיבה של 12 שנה. אני עורכת את כל הקטעים לקובץ, שהלוואי יהיה יום אחד ספר, שקוראים לו 'הזדמנות פז’. זה בעצם קובץ של סיפורים קצרים ושירים והכל הכל בחריזה.
2. פתחת את המגירה ונערת אותה היטבתחתית הטופס
אין דבר כזה כתיבה למגירה. אנחנו לא מדברים לעצמנו, כי אחרת מוטב שנשתוק או רק נחשוב בראש, כתיבה היא תמיד עבור מישהו שיקרא את הדברים. אני כותבת כבר 20 שנה ואני יודעת שאני כותבת כי אני רוצה שיקראו! אולי לא כל מילה ראשונה, אבל אחרי שאעבד את זה, אז כן.
3. את לא רואה בכתיבה למשל כלי לפרוק משהו רגעי?
יש את ה – must, שאני כותבת כי זה כמו לנשום, אבל אני לא נושמת רק כדי לנשום. אני נושמת כדי לחיות, כדי להיות בקשר עם בני אדם. אני כותבת כדי לחיות, שהכתיבה שלי תהיה בקשר עם בני אדם.
אני מקיימת את הפגישה שלי עם החיים בשלבים:
יש את החים עצמם.
ואז יש את השלב שאני מגיבה לדברים מסוימים בחיים בכתיבה,
ואח"כ סגירת המעגל היא שהחיים יגיבו באיזה שהוא אופן לכתיבה שלי.
4. עד כמה שזה משמעותי לך מי מגיב או כמה מגיבים?
זה יכול להיות אדם אחד, או שלושה או 30,000. אני רוצה שיהיו כמה שיותר, אבל זה מתחיל במישהו אחד.
אנחנו חיים בביצה קטנה. נרקיסים יש מעט, ואם נחייה בתחושה שאם אנחנו לא הנרקיס, אז זה לא שווה, לא נהיה בתחושה טובה. לכן נסתפק גם במישהו אחד בתור התחלה.
5. מה היית רוצה שיקרה עכשיו עם הקובץ הזה?
האמת, בלי להתבייש
– כי לפעמים אנחנו מפחדים להודות מה אנחנו באמת רוצים מהחשש שזה לא יקרה וכבר הודענו לכולם.. –
אני רוצה שהחומר הזה יהפוך להיות ספר ויהפוך אותי לאדם שבאופן פעיל משלב את הכתיבה שלו בחיים, ולא רק באופן יצירתי או אישי. זה גם רובד מאד חשוב, כי הוא מקיים את הכתיבה, אבל אני רוצה שהיא תתחבר לחיים. אני רוצה לקחת חלק בתרבות הישראלית דרך הכתיבה.
6. ואם תהיי מין עמוס עוז כזאת, אז למה זה יגרום לך?
אני מקווה שזה לא ישנה את ההרגשה שלי לגבי החיים בכלום. אני מקווה שזה יישנה את התפקוד שלי בחיים, בהרבה! שיהיה מצב שהכתיבה שלי תהפוך למשהו שאנשים רוצים, צמאים לה.
7. להוציא ספר זה אומר שאת בפני דרך ארוכה..
אני יודעת, אני צריכה להציע את עצמי ולשווק, אני לא אדם של שיווק. הייתי הכי רוצה לכתוב בשקט
8. או כן.. אבל אין מנוס
נכון
9. אז מה?
אני לא יודעת. אני מודה שבאמת אין לי מושג איך אני עושה את זה..
אילי סופיה ריינר.
