יום 215, פאני. סליחה. כיפור.

כך נפגשנו: את ההקדמה של פאני, הכנסתי לתוך הראיון עם שפרסמתי הבוקר. כתבתי שם שמרוב שהייתי עסוקה בהבדל בתשובות של שתיהן, כמעט ולא שמתי לב לדמיון.

עכשיו, כשאני רואה את הקו המחבר, וזה מתקשר לי למה שפאני, מורתי ללימוד ‘ימימה’, מלמדת אותי – על הניצוץ הזה, שנמצא בכל נשמה יהודית. החלק הנסתר, אור המהות. אור החיבור, שמגיע גם עד קליפורניה אם צריך.

1. מה זה יום הכיפורים בשבילך?

יום הכיפורים זה  סליחות,  בגדים לבנים, נעלי בד – צעדים שקטים, שקט. העולם עוצר נשימתו  ..

בית הכנסת בניחוח ריחן ציפורן. ותפילה    ותשובה    וצדקה.   אבינו מלכנו.

יום כיפור זה כפרות. עם זכרונות מבית אבא והתרנגול המסתובב מעל ראש הילדה ועד היום, כאשר בעצמי

מנופפת בח"י שקלים ומסובבת ראשו של כל אחד מילדיי.

יום כיפור בשבילי זו השירה הניגון והזימרה העולים מליבותינו ההומים  והסליחה על כל שנעשה, ונעשה,

ביודעין ושלא ביודעין. זו טהרה מכל  לקראת התחלה חדשה

.2 מה זאת סליחה? 

סליחה היא פיוס עם עצמי, קבלת עצמי קבלת האחר, קבלת החיים במלואם. סליחה היא קבלת הניתן – המציאות. הסכמה גדולה. לב פתוח.

כאשר נמצאת בקשר עם עצמי וברגש טוב כלפי. מכבדת את הבריאה שבי ובאחר. מבינה מהות שניתנה לי לשגות  ולחזור. מכירה במשגה ושבה בזריזות אל השם שנטע בי נשמה כה גבוהה ונפש כה סוערת.

בסליחה משתחררת מהרצון שהעבר יהיה אחר, טוב יותר. מאפשרת ללב להפתח בחומו ולהמשיך הלאה.

פאני דרור.