תפריט
כך נפגשנו: אחרי הריחוף הרוחני של כיפור, חיפשתי קרקע יציבה להיאחז בה. משהו שיכניס יותר חמצן למחשבות פילוסופיות (בעקבות כתבה מעניינת, דרק פארפיט' במוסף ‘הארץ’) לניגוני תפילה בבית הכנסת (עננו, ושוב עננו) ולפנטזיות מקצועיות (ד"ר לאנתרופולוגיה דיגיטאלית, שכה יהיה לי טוב מקצוע העתיד שלי כבר כאן! בכתבה במגזין דה מרקר) השיחה שלי עם ענבל הייתה בדיוק בנושא הזה – אדמה. מה הגיע? לא יציבות ולא שום דבר, שוב ריחפתי.
1. מה זאת אדמה בשבילך?
בית
2. באיזה מובן?
הכי רחב והכי לא טריטוריאלי, חובק כל. זה המכנה משותף הכי רחב. מאחד את כל בני האדם, כולם חיים על האדמה לא משנה אם גרים באוהל או בקומה 38 באיזה מגדל, בארץ או בחו"ל.
3. יש אנשים שמקבלים את זה כעובדה וממשיכים הלאה, זה לא נשמע כך אצלך
יש לי במקום הזה שאלה וכאב גדול. זה מאד מעסיק מה קורה עם האדמה או איך אפשר לשפר. אני מרגישה שהבית חולה, היחס של בני האדם לבית מנצל ומכאיב. אין שם מספיק עדינות, או כבוד, או הקשבה. לכן אני לא עוברת הלאה.
4. אנשים עוברים הלאה, אולי בגלל שהם עסוקים בפרטי היום יום שלהם
דווקא בגלל שאנחנו חלק מהטבע, גם כשאנחנו עסוקים בהישרדות, בדברים של סדר היום, אנחנו צריכם לזכור מאיפה הכל מגיע. מאיפה מגיע האוכל שאנחנו קונים בסופר, ומה קרה שצריך לקבור ושטחי הקבורה מצטמצמים, או אם מקורות המים מזוהמים. זה הכי קונקרטי, הכי בכאן ועכשיו. זה בכלל לא רחוק.
5. אני עדין לא חושבת שמספיק אנשים רואים את הקשר
לכן זה דבר שמאד בוער בי ואני רוצה להציף את החשיבות של האדמה, כי שם החיים מתחילים. זה לא מתוך דאגה ליקום. הטבע ידע להסתדר ויאזן את עצמו ומקסימום יתחיל הכל מחדש, אבל מה איתנו? אין מים בכנרת, איכות החיים ירדה פלאים, מאיפה באות כל ההפרעות קשב והריכוז לכל ילד שני?
אנחנו לא מודעים לתלות העצומה שיש לנו באדמה. התלות בטבע, במים, במזון, באדמה, באוויר, לא השתנה והיא כמו שאנשים חיו לפני 2,000 שנה. אז הם צדו וגידלו כבשה ואנחנו הולכים לצוד במשרד.
6. על מי לדעתך התפקיד להעלות את המודעות בנושא?
של כל אדם, לא חשוב אם הוא הורה, אדם רוחני, בעל תפקיד ציבורי, של כולם.
7. איך זה אמור להיות?
קודם כל בתודעה, בחשיבה. צריך לראות שהדבר מובן ופשוט, כי לא לכל האנשים יש את הבהירות וההבנה מה המשמעות של זה, משם לנוע למקום היותר אקטיביסטי.
8. מה התפקיד שלך בתוך זה?
זה מחולק לטווח המיידי ולטווח הארוך.
בטווח המאד מיידי, זה להיות לייצר מיקרוקוסמוס של מה שאני מאמינה במקום שאני חיה. אני גרה באלון הגליל, שזה ישוב קהילתי בצפון עמק יזרעאל. אני גרה בשטח של 2 דונם של אלונים.
אני מרגישה שהזכות הזאת להיות במקום כזה ביום יום, היא זכות וגם החובה שלי. אני צריכה להיות אחראית, לאפשר לאנשים להיות פה, להזמין, למרות שאני לא אוהבת לארח, אבל אני מרגישה את הריפוי שמתרחש כשאנשים באים לכאן.
ככל שאנחנו משקיעים יותר בתכנון הגינה, בהקשבה למתרחש הגיעו קיפודים, שפיריות, חתולים ויש גינת ירק ועצי פרי.
זו טריטוריה שאני יכולה להיות מופקדת עליה ולייצר מרחב הרמוני שיביא איזון, אני לא יכולה להיות אחראית על כל השטחים הירוקים בארץ.
9. מה לגבי הטווח הרחוק?
הייעוד שלי מתבטא עכשיו דרך ספר שאני כותבת ב – 6 שנים האחרונות. ספר שעוסק בתקשורי צמחים, שמביא להעלאת המודעות לרפוי ולחינוך בעזרת צמחים ארץ ישראליים.
השליחות שלי להביא את החיבור לאדמה ממקום של תודעה ולא מקום של שימוש (לא מזון או קוסמטיקה). יש בהם קוד של חכמה, שיכול להדריך אותנו באופן רוחני, זה מביא ריפוי למקום של 'האדמה’.
אין פה חשיבה של טריטוריה, לאומנות, אלא ראייה ההפוכה – של החיבור לאדמה כמו הילדים באוסטרליה, האינדיאנים, שבאים ממקום שאנחנו הילדים אנחנו של האדמה.
ענבל לויטה
