שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 217, ליאורה. ארץ קטנה עם שפם

כך נפגשנו: הראיון מלא במטעני צד, נושאים שמוציאים מכולנו את הזיקוקים האידיאולוגים, בעיקר עכשיו בתוך כל המצב החברתי הרגיש (הנצחי) שיש לנו במדינה. מסוג השיחות שאנחנו מצליחים בו זמנית לאטום את האוזניים ולפתוח את הפה.

אם מסתכלים מבעד למילים, רואים שאין פה כוונה לקומם אף אחד. ליאורה מדברת בעדינות רבה, מודעת לרגישויות ובכל זאת לוקחת אותי צעד אחרי צעד אל תוך ההיגיון שלה. עוד לא הכל פתור ומחובר, אבל הנה העיקר.

1. מה את מרגישה בימים אלה, בין חג לחג?

אני מרגישה שהרבה אנשים, שמתעסקים בדברים רוחניים, מאמצים את אלוהים מאד בקלות. הם מתהדרים בו, מבלי שיש כובד ראש והבנה עמוקה של המחויבות. מסתכלים על אלוהים כאל מין פונקציונר, שצריכים משהו פונים אליו, שלא טוב אפשר להתמרמר. תפיסה כמו של הילדים שאלוהים הוא סבא עם זקן לבן. עכשיו בחגים, אני רואה את זה בולט בשיחות הפייסבוק בעיקר ממראש השנה, ויש משהו עמוק בתוכי, שזה חורה לי.

2. איך את רואה את הקשר עם אלוהים?

אני לא רוצה להישמע מטיפה. אני אדם סובלני אבל אני חושבת שהקשר שבין אדם לאל צריך להיות כזה, שלאדם ברור שהוא עובד את אלוהיו ולבורא אין שום מחויבות לתת לנו שום דבר. זה חוזה לא שוויוני. אנחנו לא מקיימים מצוות כדי לקבל טובת הנאה.

3. מה זה לעבוד את הבורא?

לקיים מצוות. דתי זה לא רק אדם שמתלבש כמו דתי וצועק כמו דתי ויש לו ארון ספרים יהודי, אלא אדם ששומר מצוות, יותר מ 10 הדברות שהרבה אנשים מסתפקים בהם.

4. למה חשוב לך איך אחרים תופסים את אלוהים והקשר שלהם איתו?

זה מעסיק אותי כי יש משהו פוליטי שמחריד אותי. אני רואה שזה עלה כבר במחאה החברתית.  דיברו הרבה על זה שרוצים שנהיה מדינה כשאר המדינות. אני מבינה את הרצון הזה, גם אני חשבתי ככה שהייתי צעירה, אבל היום אני מבינה שאי אפשר לאבד את הזהות. אם המדינה לא תהיה יהודית ב – 100% תהיה שוב גולה, יהיה שוב גירוש, אתם לא רואים את זה?

זה בולט בעיקר אצל אנשים צעירים, שנולדו כאן לבטח ובכלל לא מעלים בדעתם שמישהו יכול לגרש אותם מפה.  אז מה יקרה? נגיד ונכריז על עצמנו כתרבות אוניברסאלית, ונעניק אזרחות לכל האזרחים שיבואו לכאן ואז במה תהיה זכות לקיומנו פה? למה שלא יגרשו אותנו?

אם אין את התוכן הזה של להיות יהודי, מבחינת האומות המאוחדות לא תהיה לנו זכות להיות פה ומגילת העצמאות תלך לפח. בין המילים הראשונות שנאמרו בה הם ‘מדינה יהודית לעם היהודי’.

יהודית ולא דתית. אני בעד הפרדת הדת מהמדינה. המדינה צריכה להיות יהודית כמו שהקימו אותה.

5. ממתי זה התחיל באמת להציק לך?

בשנתי ה 40 חוויתי תהליך קלאסי של הגיל הזה בו דברים הגיעו לסיומם וחדשים הגיעו. לא עניין של משבר זהות או אידיאולוגי, אלא קפיצת מדרגה והתחדדות בגלל דברים משמעותיים שחוויתי אז.

אחד זה שסיימתי להנחות תהליך של 10 שנים עם קבוצה, עבודה התפתחותית שהתעסקה בתיקון הגלגולים שלהם ושלי. בסיום התהליך, אחרי 10 שנים, כל העניין של הזהות נפתח אצלי מאד חזק.

הדבר השני הוא שבאותה העת אבי ,יהודה גיל, נאשם כבוגד המדינה. אני יודעת שהוא לא בגד. זה אדם ששם את צרכי המדינה לפני הכל. אז עלה לי אז שאם המדינה יכולה להגיד על אדם שנתן את כל חייו למען המדינה, שהוא בוגד, מה עוד יכול להיות?

6. תסבירי את החיבור

אני רואה את היהדות ממקום דתי. אבי רואה אותה ממקום לאומני. הוא לא דתי. מבחינתו הוא כל חייו נלחם למען המדינה ועבד כסוכן סמוי, מתוך ידיעה שזאת מדינה יהודית. מפה הפטריוטיות. הוא נולד בלוב, ונלחם שתהיה ליהודים תהיה מדינה.

אז אם אדם כמוהו יכול להיות מורכז כבוגד, כי מישהו היה צריך לטאטא אורוות, אז באמת מה עוד יכול להיות..זה התחבר לשאר הדברים שקרו אז וחידדו את התפיסה שלי בעניין זהות.

גם בעיניי איך שאחרים רואים ימין ושמאל. יש תפיסה שלהיות ימני, זה לא הומאני, כאילו הומניזם שייך לשמאל. זה ממש לא נכון. אני לא שונאת ערבים. אני בעצמי באה מתרבות ערבית, לאוכל שלי קוראים בשמות ערבים, אפשר לומר שאנחנו ערבים-יהודים. אין לי ממש שום דבר נגד מישהו אחר, יש לי בעד היהודים.

אני לא רוצה להכחיד את הערבים, הם אחים שלנו, אבל אני חושבת שעל הפיסה הזעירה זכותנו לשבת, מבלי שנהיה בחרדת גלות ושירצו להעיף אותנו מכאן כל הזמן.

7. מה לדעתך יהיה בשלב הבא בתוך הקלחת הרותחת הזאת?

תהיה מלחמה ונתגייס להגן על המולדת, זה ברור. הלוואי וננצח, ונקוה שלא יגרשו אותנו מפה.

ליאורה גיל.

צילום pozot

להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל אוקטובר |דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365  

 

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים