כך נפגשנו: הבוקר החגיגי הזה התחיל אצלי בהתרגשות גדולה מהבשורה הגדולה מאתמול: ג ל ע ד ש ל י ט ח ו ז ר ה ב י ת ה ! אתמול דווקא הייתי די מאופקת ‘תשמעי, עד שהוא לא פה, אני לא יכולה לשמוח’ אמרתי למיטל. הבוקר יש תחושה גדולה יותר של וודאות.
הבוקר העליתי סטטוס בפייסבוק על שיחה של הילדים שלי מערב ראש השנה בעניין גלעד, שהם מקווים שהוא יחגוג איתנו חגים אחרים. הנה היום, ממש כמה ימים אחר כך, ערב סוכות, זה באמת מתגשם. אחרי רגע רותי עשתה 'לייק’ וישר אמרתי לה 'בואי נעשה ראיון על ההתרגשות הזאת’. העובדה ששם משפחתה שליט, הגיע לתודעתי רגע אחרי שהתחלנו את השיחה
1. את הולכת עם שם מאד רגיש במדינה שלנו
זה מילא, אבל לבן שלי קוראים נועם שליט.. לא תיארתי לעצמי שזה יהיה שם רגיש כל כך, הוא נולד לפני 6 וחצי שנים, והשם נועם היה תמיד לי בראש.
2. יחסית לא הרבה לפני החטיפה.. זה בטח מפגיש אותו עם תגובות מהסביבה
כל זמן שהוא היה בגן, זה היה פחות בולט, אבל בדיוק אתמול סיפרתי לחברה, לפני שהגיעה הבשורה, על זה שעכשיו, שהתחיל בית ספר הוא מודע יותר. הוא לא מזמן חזר מבית הספר ושאל אם הם קרובי משפחה. אותי כל הזמן שואלים, בכל מקום, ולא.. אין קשר.
נועם אמר שהוא חושב שילך לצבא אבל לא יהיה לוחם – “לחימה זה לא הקטע שלי” הוא אמר “אני יכול לעשות דברים אחרים”.
3. אני רוצה לשאול איך את מרגישה הבוקר, למרות שהתשובה כבר ידועה
כמו כולם.. ועם השמחה הגדולה יש מלא מחשבות על מה יהיה שהוא יחזור. מחשבות שהיו קודם, ועכשיו זה נהיה אמיתי.
4. איזה סוג של מחשבות?
עכשיו התכתבתי עם מישהי בפייסבוק, על איך אפשר להיות פה כשהוא הפך להיות הילד של המדינה. פרטיות לא תהיה לו, הוא הופקע מזמן מרשות עצמו..
וכמובן באיזה מצב הוא חוזר, מה עבר עליו. אתמול מישהי כתבה שהוא הוחזק בצינוק, בכלל לא חשבתי על זה, כי המחשבה נעצרה בזה שהוא בשבי. זה בטח בידוד נוראי.
מידי פעם חשבתי אם היה קשר עם השובים שלו, אם נוצרה תקשורת, ואיך הם הרגישו מולו ואיך הוא הרגיש מולם.
למיטב ידיעתי אנחנו לא מכירים מישהו מהמדינה שלנו, שהיה לבד בשבי 5 וחצי שנים לבד וחזר בחיים. השבויים בסוריה ובמצריים היו בחבורה, שזה אחרת לגמרי. רון ארד לא חזר, ומלבנון חזרו מתים.
5. נכון, זה לא נתפס, אבל הפעם זה כנראה קורה
לי תקוע חזק בגרון העניין של הטיימינג, ואם נקשור למחאה, אז מצד אחד עצוב מאד שזה חיכה כל-כך הרבה זמן, שמסתבר שיכול היה להסתיים לפני 4 שנים, ומצד שני זה מראה את הכח הגדול של המחאה, שמכה גלים בכל התחומים. בכל ההפגנות לא שכחו לציין את גלעד שליט. זה הלך רוח של עם.