שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 222 הילה. אדם עושה תוכניות

כך נפגשנו: אחרי כמה דקות מתחילת השיחה, אני מרגישה מספיק נוח לומר להילה ‘עזבי אותך מלידה ואימון, בואי ננסה למצוא כיוון אחר, נוציא אותך מהמגרש הביתי’ הילה נענתה בקלות והתחלנו סיפור חדש.

הרגשתי שאני שבעה מסיפורי לידות, שמעתי, ראיתי, חוויתי ועכשיו די. ואז באמצע השיחה הילה ציינה באגביות משהו על לידה בשבוע 29, יצא לי מין 'מה?’ כן וגם היה אשפוז של חודשיים 'מה?’ וזה כשיש לי ילדה בת שנה וחצי בבית..ולפני ה'מה’ הבא, כבר הוסיפה שהכל התחיל מרצון ללידה טבעית. עצרנו הכל, התמקדנו בזה.

1. איך דמיינת את הלידה השנייה שלך?

תכננתי את כל מה שהכרתי מהלידה הראשונה, לידה טבעית והריון מצוין. בפועל, בהריון השני הייתי בסוג של הריון בסיכון, כשהתחילו כל מיני דימומים ואז כבר הייתי בטוחה שגם לא אלד בבית, אלד לידה טבעית בבית חולים, אבל אז התאשפזתי. לחודשיים. כשיש לי ילדה בת שנה ו 8 חודשים בבית..

2. אלו מחשבות מגיעות עם הידיעה הזאת?

מבחינתי זו הייתה פעם ראשונה שאני בכלל בבית חולים, כי לפני כן ילדתי בבית. לא הכרתי את הדבר הזה, וגם לא ידעתי שזה יהיה חודשיים.. היה לי ברור שאני חייבת להתאשפז, שכנראה הגוף שלי צריך לנוח. כבר ברגע הראשון אמרתי לעצמי, עוד לפני שהגעתי לשם, איך אני מארגנת את הסביבה שלי

3. באיזה מובן?

הפרקטי, ישר אמרתי לבן זוג שלי, לאייל, אני רוצה לחם שיפון, מים מינרלים, שיהיה לידי הספר שלי, (ספר החיים והמתים הטיבטי) והיומן שלי. ברגע שהגעתי לשם, שוב ארגנתי הכל, אמרתי לעצמי טוב הנה המיטה שלי, סדרתי את הכוננית ומסביב..אבל הייתה לי תחושה מאד מוזרה.

בלילה הראשון היה לי מאד מוזר לישון להיות בבית חולים ולא נרדמתי.. עד שהעייפות הכריעה. בבוקר עשיתי מדיטציה במיטה זה היה מוזר, גם ללכת לחדר אוכל, היה לי קשה עם הריחות ובכלל עם הכל..

ואז דיברתי עם עצמי. בדקתי מה האפשרויות שלי שם, לקרוא ולהיות ילדה טובה שיוציאו אותי משם מהר.. וגם לדבר עם הנשים בחדר, ואז התחילו השיחות

4. איזה סוג של שיחות?

חשבתי לעצמי שאם כבר אני בסביבה של הרבה נשים, שאמורות ללדת, או נמצאות בשמירה, אני יכולה לנצל את הזמן ולאמן נשים לקראת לידה, או נשים במצב מדוכדך. לאט לאט החדר שלי הפך להיות 'חדר אימון’, הרופאים הגיעו לביקור בוקר והיו שואלים אותי 'בוקר טוב קואצ'רית, אז מי מגיע אליך היום?’ היו שולחים אליי נשים.

5. אז את, במצבך, עודדת אותן

יכולתי לאמן ולהיות במקום שהוא תומך ומכיל. זה כל כך עזר למצב שבו הייתי, שמבחינתי אלו היו חודשיים של העצמה. השיא שלי היה שהגיעה חברה לבקר מישהי שם, והחברה סיפרה שהיא לא מצליחה להיכנס להריון. עשינו שיחה ראשונה ואחרי שילדתי, היא הפכה למאומנת שלי וזמן מה אחר כך נכנסה להיריון..

6. אני חושבת על הילדה הקטנה שלך בבית, באותו זמן, איך התמודדת?

היא הייתה עם אייל, שלגמרי היה איתה ועם מטפלת והם באו המון לבקר, אבל עוד לפני הביקור הראשון הייתה שיחה מאד קשה עבורי.  דברנו בטלפון, היא נשמעה מאד שמחה: 'אמא הי מה נשמע’ והחזירה אותי למציאות שלה, של מה שהיא עושה.

חשבתי לעצמי שאני באה עם המקום המתגעגע ומה יהיה, אבל עכשיו כיף לה והיא תבוא לבקר, והיא תתנהל במציאות שיש לך. זו המציאות והיא בסדר, יכולה  גרועה ממנה.

מאד שמחתי שדברה איתי, כי אם הייתה באה לביקור, הייתי מתפרקת. אחר כך כשהיא הגיעה הייתה משועשעת, קפצה על המיטה וירדה, בדקה מי בחדר.. הייתה השתקפות מדהימה כמה ילדים חיים מציאות עכשיו.

התרגשתי, בכיתי שוב ואמרתי לה 'אמיליה תודה, אני אוהבת אותך ואת כל כך עוזרת לי’. זה היה ביקור מדהים. מאד חיזק אותי.

7. איך הגיעה הלידה?

אחרי חודשים ביקשתי לצאת הביתה. זה היה ערב יום העצמאות. הרופא שלי ביקש שאבטיח לו שאם משהו משתנה אני מייד מגיעה ושיחרר אותי.

הגעתי לבית שלנו, בית שעברנו אליו ממש לפני האשפוז, ככה שהכל היה לי חדש. כבר באותו הערב, אחרי כמה שעות, אמרתי לאייל שאני מדממת כמו שלא דממתי אף פעם..

לקחתי שוב את כל הציוד לאשפוז, לא חשבתי שזו תהיה לידה, זה היה רק שבוע 29. הגעתי לבית חולים, זה נגמר בניתוח חירום בהרדמה מלאה, ונולדה ג'ויה. קילו וחצי. הכי רחוק מכל התכנונים שלי.

הילה שלזינגר, לאתר >

להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל אוקטובר |דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365  

 

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים