כך נפגשנו: הראיון עם אסתר, השאיר אותי בהלם. במדינה בה אנחנו מביעים ‘סולידאריות’ 'חיבוק’ מטען רגשות אינסופי ומוצדק, על החייל שחוזר מן השבי לאימו, (גם לאביו ולמשפחתו כמובן, אך זה 'הסמל’), יש מנגנון שמאפשר למדינה עצמה, לקחת בכפייה ובקלי קלות מאמא את ילדיה שלה, שנשאה בבטנה, שילדה בכאב ובשמחה. וכל זאת למה? תתפלאו לקרוא.
אסתר, אישה משכמה ומעלה, באמת, מלווה נשים שמתמודדות עם הגזירה ואומרת באופן חד משמעי – שום מקרה ממאות שהיא פגשה, לא היה מוצדק!
1. באיזה אופן הנושא הוצאת ילדים מהבית, מהאמהות שלהם, מעסיק אותך?
זה אחד הדברים הכי קשים שעסקתי בהם. אני פעילה בנושא 20 שנה, ומלווה בעיקר אמהות חד הוריות , שרשויות הרווחה לוקחות להם את הילדים, בטענה שהם מגינות על הילד. במאות מקרים שאני מעורבת בהם ראיתי עד כמה צביעות ורשעות ישנה בנושא הזה. מקרה אחרי מקרה.
2. למה את מתכוונת במילה 'צביעות’?
יש לאמהות הערכה מאד גדולה בחברה. יש 'האדרה’ של האמהות גם מצד המדינה, למרות שהפן הביולוגי והרגשי, מנוצל ע"י המדינה. כל המנגנון מכוון לכך שאת בהריון, את ילדת, את גם תטפלי בילדים.
עם זאת ברגע שזה מגיע לנושא של זכות האמהות לגדל את הילדים שלהם, את רואה שבפועל, אין מאחורי ההאדרה של השיח סביב האמהות, כלום. המדינה עושה בזה מה שהיא רוצה ומשתמשת בטיעונים של 'טובת הילד’ כאיזה שיח אלטרנטיבי, שמצדיק את הפגיעה באמהות.
3. תני דוגמא
כבר במקרה הראשון שנכנסתי לנושא, הייתה החלטה בה פקידות הסעד, באישור בית המשפט ובהמלצת פסיכולוגיות, לקחו ילדה מאם צעירה, שהתגרשה מבעלה. הילדה חזרה מביקור אצל האב וסיפרה דברים על האבא לאמא. מפה החליטו שהאמא מסיתה נגד האבא.
השופט היה חיים פורת, שהביא לארץ את כל התיאוריה של הסתה הורית, ולכן צריך לקחת לה את הילדים או לשים אותם במרכזי חירום, מרכזים בהם 'מתקנים’ את ההסתה כביכול.
4. את רואה המון מקרים, זה מתבצע בכזאת קלות?
מאז שאני התחלתי, משנת 92, זה רק נעשה יותר גרוע. החוק הלך ונעשה יותר דרקוני, וגם הכלים, המשטרה, ופקידי הסעד משתפים עם זה פעולה. מספיק שתהיה טענה של שכן, שהילד צורח או שהגננת תגיד שנדמה לה שיש משהו, יבואו וייקחו את הילד מהגן מול הילדים האחרים, גם מבלי ליידע את האמא.
5. אני לא מבינה, רק מפעם אחת שלמישהו נדמה? בלי הוכחות?
כן. החוק אומר שאם יש חשש לפגיעה בילד, אפשר לקחת את הילד ל 7 ימים, גם בלי בית משפט.
6. מאיזה היגיון החוק הזה מגיע? האם אכן ניצלו כך ילדים מפגיעה?
אף מקרה לא הצדיק להוציא את הילדים לפני דיון משפטי וקבלת חוות דעת. יותר מזה, בכל המקרים שאני היית מעורבות, לא הייתה סיבה אמיתית גם לאחר הברור, להוציא את הילדים מהבית.
7. זה משאיר את הנשים במקום אבוד
לגמרי. יש אמא אחת שנטען נגדה שהיא מכה את הילד ברצועה של הכלב. אני הייתי בבית, יש שם כלב קטן ואין לו שום רצועה.. אבל הייתה בת משפחה שהתלוננה נגד האמא, היה בניהן סכסוך, וזו הייתה הפסיקה. אפילו יותר מזה, גם לסבתא אסור היה לראות את הילד במשך חודשים, בהם הוא היה במרכז חירום.
אני זוכרת שהסבתא פנתה אליי ואמרה 'אני הייתי בשואה, אבל מה שאני עוברת עכשיו, זה לא פחות נורא’. היא לא הבינה מה היא קשורה, מה היא עשתה לילד.
8. קצת קשה להבין קצה של תמונה ספיציפית, אבל ברגע שזו תופעה, אין פה מה להבין
זה לא נתפס. ילד בן 11 שלקחו אותו מאמא שלו, שהייתה עיוורת, בטענה שהיא פוגעת בו, על רקע של סכסוך שכנים. שמו אותו במרכז חירום. שנה וחצי נאבקנו להוציא אותו עד שהוא היה אצלי באומנה 3 וחצי שנים. זה נורא מה שהוא סיפר שקורה להם במוסדות.
זה מחריד שילד כזה יצא מהבית, כשיש לו אמא כזאת – למרות שהייתה עיוורת החזיקה בית מטופח, הייתה מסורה בצורה מדהימה, גם דאגה שיהיה לו פסנתר, ואז כבר היה לו מחשב, זה היה פשוט לא יאמן.. היא נפטרה אחרי שהוא היה אצלנו. זה סיפור גדול בפני עצמו.
9. מה גורם לאדם שבוחר במסלול חיים כל כך הומאני, כמו להיות עובד סוציאלי, להיות אטום? לשתף פעולה? יש תשובה לזה?
יש הסבר, הסבר קשה מאד, אבל יש. זה משרת כל מיני אינטרסנטים, כי יש מלא עובדים שחיים מזה ומתפרנסים מההחלטות האלה. יש אנשים פרטים שמרוויחים מזה. ולגבי מי שבדרך, עובדים סוציאליים, הם בטוחים שהם עושים משהו טוב. יש תהליכי רציונאליזציה בעניין, הם כבר יסדרו את זה בראש, כך שיוכלו לחיות עם עצמם.
פרופ’ אסתר הרצוג
עמותת ע.ל.י.ה