שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 225, ענבל. לוחצת ON  באוף ברודווי

כך נפגשנו: כמעט לכל אחד מאיתנו יצא לשמוע על ‘ההיא’ שלא ויתרה, ש'כנגד כל הסיכויים’ הצליחה. זה מסוג הסיפורים שמעניינים אותי. לא בגלל הסוף הטוב, אלא מין סקרנות לפצח מה המרכיבים של הנוסחה. למה אצלה זה כן עבד, מה היה שם, מה גורם לאדם להתגבר על המכשולים, שנראים לפעמים כבלתי ניתנים להתגברות, ולהגיע למטרה.

ענבל זו לגמרי 'ההיא’. כן, גם בסיפור שלה יש הפי הנד בסוף, אבל הדרך כל כך מרתקת. נדמה לי שאחרי ששומעים את ענבל, מתחדדים כמה מרכיבים, שיכולים לעזור לפצח את הנוסחה.

1. איך נראית ההתחלה? 

יצאנו לשליחות לארה"ב, עיצבתי שם תלבושות להצגות באוף-ברודווי, יצרתי בובות ענק.  עבדתי כל הזמן. זו עבודה על פרויקטים ששואבים אותך וזה אומר לעבוד בלי יום בלי לילה. מאד נהניתי, עד שהגיע שלב שהחלטנו 'יאללה, עכשיו ילדים..’. בשלב כלשהו מצאתי את עצמי מול רופאה שאומרת לי שיש בעיה.

עוד לא ממש הספקתי להבין לעומק וכבר הייתי צריכה לחזור בפתאומיות לארץ.

2. למה?

סבתא שלי, שהייתי מאד מאד קשורה אליה, נכנסה לבית חולים. באותו יום שאחותי התקשרה אליי, עליתי על מטוס לארץ. ישבתי איתה שבוע בבית חולים, עד שנפטרה.

כשחזרתי, עוד לא הספקתי להתאבל, והיה לי תור לרופא מומחה. ידעתי שיש לי בעיה, ולא ידעתי מה בדיוק הבעיה. אז הוא הודיע לי שאני inconceivable   – לא יכולה להרות.

3. זוכרת מה חשבת באותו רגע ששמעת את זה?

עכשיו במרחק של הרבה שנים אחורה, זה עדין קשה לי להגיד את הדברים. אני זוכרת שיצאנו מהרופא והיה סניף של 'סטארבקס’, זה היה הקפה שלנו. פשוט ישבתי ובכיתי, זה לא היה מצב של לחשוב..

זו הייתה סיטואציה בה אני מבינה שכרגע הלכו חיים של מישהו, שאני מאד קשורה אליו, ואני לא יכולה להביא חיים אחרים במקום. זה מאד קשה. בעצם מפה, מבלי שידעתי, נזרקתי למסע שלי. זה היה הצעד הראשון.

התחלתי חיפוש מאד אינטנסיבי. לא היו תשובות ברורות, אמרו לי שיש לי משהו נדיר, אבל הרופאים לא ידעו להגיד מה זה, והחלטתי להבין ולחפש.

4. סגרו לגמרי את האופציה של היריון?

שם סגרו את הדלת מבחינת כל האפשרויות, אבל למזלי, המלאך שלי, קרובת משפחה שלי, היא רופאה שמתמחה בפריון בארץ. דווקא היא ידעה במה מדובר ומפה התחלתי לחפש.

5. איזה סוג של חיפוש?

הלכתי לפי מה שאני מכירה מלפני כן, ששימש לי בסיס. בכל עבודה שאני עושה בעיצוב, עוד לפני שאני מתחילה את הפרויקט, אני עושה מחקר, חזותי ותיאורטי.

כאן עשיתי את אותו הדבר. חיפשתי להבין מה זה המצב שאני נמצאת בו. התחלתי לקרוא מחקרים ומאמרים. הגוגל רק התחיל באותו הזמן, אבל הפך להיות חבר טוב שלי.. התחלנו ביחד את החיפושים שלנו.

הלכתי לכל מיני כיוונים, ל'גולם’ של היהדות, לגנטיקה, וממה אנחנו עשויים ובמקביל לחיפוש חזותי.באותו זמן הייתה בניו יורק תערוכה של הגנום, חגיגה ל – 50 שנה לפיצוח הסליל הכפול. נכנסתי  לתחום חזק וראיתי המון חומרים בנושא.

6. מה עשית עם כל המידע הזה?

כל התקופה הזאת אספתי חומרים שמהם נולד לי מופע, שאני יצרתי. קראתי לו 'גנום – מסעה של אישה בניסיון לברוא חיים’. המופע נכתב במקביל לניסיונות שלי להרות. בנוסף שניתי את כל אורח החיים – התחלתי לאכול אורגני, ניקיתי את הגוף ואת הנפש.. כל החיפוש הזה היה התראפיה הכי טובה עבורי.

7. נשמע שלא הפסקת להאמין, מה נתן לך תקווה?

כל הזמן הייתה לי תחושה פנימית שהכל יהיה בסדר. זה נשמע בדיעבד באמת לא הגיוני, אבל זה היה. לא משהו שאמרתי במילים, אבל תמיד הי לי בפנים.

8. אולי התחושה הזאת היא הצופן של הגנום..

כנראה.. היו גם רגעי שבירה קשים אבל ברגע שהבנתי שאני במסע, אמרתי  – יאללה לפחות שאהנה ממנו, אלמד ממנו. זה לא פשוט, כי את יודעת שאת מתחילה ואת לא יודעת מתי יסתיים ואיך יסתיים

9. ואיך הוא הסתיים?

קיצרנו את השליחות בשנה, והמשכתי בארץ כל מיני טיפולים, לא הלך. עצרתי הכל ועברתי לשנה של איזון והכנת הגוף ואז התחלתי עוד סוג של טיפולים, ובטיפול השלישי הריתי עם גבע ותבור התאומים, זה קרה במקביל ברגע שסיימתי לכתוב את המופע.

10. תם המסע?

המופע עלה השנה והיה מאד מוצלח מבחינתי, ואני גם מעבירה סדנא על איך שהתמודדתי ומעבירה את המידע הלאה לבנות אחרות. עכשיו אני נחה ונראה מה הלאה. המטרה להחזיר את המופע לאוף ברודווי למקום שהוא התחיל.

ענבל גילדין, קטע מהמופע >

להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל אוקטובר |דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365   

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים