תפריט
כך נפגשנו: סיימנו את הראיון ומה אני אגיד לכם, אין לי מושג על מה טל מדברת, ובטח גם אתם לא תבינו כלום. אתם בטח גם לא שייכים לזן הנכחד הזה, של האנשים שעושים עניין מיום הולדת. אתם התבגרתם, כולה עוד יום, מה הסיפור? לה י פ ך, רק שלא יתחילו עכשיו עם כל המתנות והמסיבות, שיתנו לכם קצת שקט! למען השם.
כשתקראו את הראיון של טל, שחוגגת היום (!) יום הולדת 28 , תגידו ‘נו טוב’. אבל בעצם טל נמצאת בכל אחד מאיתנו.
כן, כן, יש משהו שמתבגרים ומנמיכים ציפיות, נכנסים לפרופורציות – תודה לאל – אבל עדין, נראה לי שזה כמעט בדיוני, לוותר על ההתרגשות הזאת מהיום הזה בו העולם השתנה.
נו טוב, לפחות עבורנו.
1. מה היית רוצה שיהיה ביום הולדת שלך?
הייתי רוצה שאני ארגיש שלמה עם עצמי, שאני אשמח כי לפני היום הולדת יש מין דאון כזה..
2. למה הוא מגיע?
פתאום אני מתחילה לחשוב מה השגתי עד היום, מה עשיתי בשנה האחרונה ויש את הציפייה – מה יהיה ביום הולדת, אם יזכרו אותי, יתקשרו אליי, יעשו לי משהו. מין ציפייה להפגנת אכפתיות מהסביבה הקרובה (ואולי לפעמים קצת גם מהרחוקה..) וגם מין פחד שישכחו אותי, שלא ישקיעו בי..
מאז שאני צעירה, מגיל ההתבגרות, אני זוכרת את עצמי יומיים שלושה לפני היום הולדת בדיכאון… זה נורא ילדותי לחשוב על זה ככה, אבל נראה לי שכל אחד אוהב את ה'תשומי’.. יומולדת זה יום אחר מכל יום בשנה, זה היום שלך.
3. ה'יום שלך’ מקבל משמעות שונה ככל שאת מתבגרת?
כשילדים לא חושבים על העתיד, עכשיו יש יותר חשבון נפש מה הספקתי, מה השגתי עד היום, יש חשבון כזה שיש לי עוד ככה וככה שנים לחיות.. אני עוד מעט בת 30, יש לי רק ילדה אחת ויש לי עוד מה להספיק.
4. באיזה מובן?
למשל מבחינה כלכלית אני בודקת עם עצמי, אם יש לי בית, אם יש לי אוטו משלי, חשבתי שעד גיל 30 אני אמורה להיות מסודרת עם בית משלי ורכב טוב.
5. לפעמים, עודף מחשבות וציפיות עלול להביא למפח נפש..
וזה קרה.. ביום הולדת הראשון שלי עם בעלי, הייתי בת 17. יצאנו רק חודש, ובאותו יום היינו אצל חברים שלו. חיכיתי עד חצות שיקרה משהו, אבל הוא לא עשה כלום. אף אחד אפילו לא אמר לי 'מזל טוב’.. אני באה מבית שרק תני לנו סיבה למסיבה, אנחנו אוהבים את המפגשים ואת החגיגות, ופתאום כלום, שקט
6. רגע מותח, מה עשית?
התבאסתי נורא, אבל אז לא יכולה לעשות יותר מידיי. נראה לי שבכיתי בערך כל הלילה, עשיתי לו סרטים, הוא לא הבין מה אני רוצה. הוא עוד אמר לי 'יום ההולדת שלך בכלל מחר!’ ואז למחרת הגיע הפיצוי, הוא קנה לי טבעת.
7. ליום הולדת הראשון שלכם יחד?
כן! כזאת שעלתה מלא ולגמרי לא הייתה הטעם שלי.. החלפתי אותה.. אבל אחר כך שקיבלתי את הטבעת האמיתית, עם ההפתעה אמיתית בברצלונה, נראה לי שזה מכפר על הפעם ההיא..
8. ספרי מה היה
היו כמה ימים שהרגשתי משהו באוויר, במקרה שאלתי את אבא שלי אם הוא יודע משהו, והוא פלט שהוא לא יודע אבל 'בואי נגיד שבספרד די קר עכשיו, אז תסדרי לך כמה בגדים חמים..’
לא אמרתי כלום ויום אחרי בעלי אמר לי 'תכיני תיק נוסעים לצימר לסופ"ש’. כבר הבנתי מה קורה אבל שיתפתי פעולה כי לא הייתי בטוחה.. בארבע בבוקר הוא העיר אותי ונסענו לשדה תעופה, ומשם לברצלונה.
כל הזמן חשבתי לעצמי אם הוא יציע לי שם נישואים, אחרי 9 שנים של חברות.. בערב השני היינו במסעדה, מסעדה בשרית, כשאני צמחונית.. וגם היו בה גם מלא ישראלים, כאלה ישראלים-ישראלים, כל מיני בעלי פאבים מנהריה.. ישבנו בצד, וכל הערב העלנו זיכרונות מכל שעבר עלינו יחד.
פה התחלתי לחשוד, כי בעלי הוא הכי לא נוסטלגי, ומצד שני לא העזתי באמת להגיד את זה לעצמי, כי פחדתי שאתאכזב.. בסוף הארוחה פתאום כולם הסתכלו עלינו, הוא קם, כרע ברך ואכן הציע לי נישואין..! הייתה התרגשות גדולה, כולם מחאו כפיים ושמו לנו (בטלפון הנייד..) את השיר של בועז שרעבי 'אביא לך אבנים מהירח’ ..
9. נו, ואיך הייתה הטבעת?
הפעם בדיוק כמו שרציתי. טוב כל כך הרבה פעמים עשיתי לזה הכנה, כל מיני 'יו כזאת אני אוהבת’ אז לא היה מקום לטעויות.
( *טל, מזל טוב! התמונה פה, היא ההפתעה ממני..בהמשך לשיחתנו..)
