תפריט
כך נפגשנו: בנות, מה יש להן לדבר כל היום? על תיקים ונעלים, ברור. מביך. סיפור אמיתי. גם לי יצא לא מזמן לשבת עם יעלי, שמייד התנדבה להראות לי מישהי ‘מהממת, פשוט מהממת’ והראתה לי תמונות של נעלים ועוד נעלים, וגם כמה תיקים.
מזל, פשוט מזל שאליה סיפרה לי שהיא גם חזק בקפוארה, אחרת תארו לכם -היה ראיון שלם על נעליים! (מצד שני, אנחנו נשים וזה לגמרי מוצדק שבכל הפרויקט הזה, יהיה לפחות ראיון אחד שיעסוק בדבר שב א מ ת מעסיק אותנו). טוב זהו, עכשיו ברצינות, הנה אליה:
1. למה קפוארה?
מאז שאני קטנה אני מתעסקת בספורט. בהתחלה כמה שנים בהתעמלות קרקע, אח"כ עוד כמה שנים במחול מודרני וקלאסי ובמקביל גם למדתי נגינה. אחרי שהשתחררתי גיליתי את הקפוארה וראיתי שאני משלבת את הכל יחד – את האקרובאטיקה, הריקוד, הקצב, השירה וגם הלחימה – הכל במקום אחד. אחרי תקופה של אימון, הבנתי שה אפילו יותר מזה, שקפוארה זה לא חוג, אלא דרך חיים.
2. איפה בחיים המשמעות של זה באה לידי ביטוי?
זה מתחיל במקום הפיזי – כיוון שאני עובדת עם הגוף, אני גם שומרת עליו, מודעת למה נכנס אליו ומה לא, עד למקום הפילוסופי. אני מוצאת את עצמי נעזרת בסיטואציות מתוך הקפוארה, בתוך היום יום ולהיפך.
3. תני דוגמא
בקפוארה אנשים מנגנים במעגל, מוחאים כפיים וכל פעם נכנס זוג לתוך המעגל, ומשחק קפוארה באמצע. את לא יודעת מול מי תשחקי ולא יודעת מה תעשי. את מתאמנת כל הזמן ולומדת הרבה כלים, כך שברגע שתצטרכי אותם, תדעי לשלוף באותו הרגע.
ואז את יכולה למצוא את עצמך, מול מישהו שהמשחק לא זורם איתו, נתקע, יש אינטראקציה לא טובה. במצב כזה אני מקבילה את זה למצב בחיים, שגם בהם אני יכולה לפגוש מישהו שאין לי איתו זרימה, ואז מספיק שאתן לו להרגיש יותר בטוח, או אחייך והמצב ישתנה. אני נזכרת במידע הזה בתוך המשחק בקפוארה, ומשתמשת בו מול האדם שמשחק מולי.
4. זה משחק מאד פיזי, לוחמני
קפוארה בשבילי זה מקום לפרוק הרבה אנרגיה ואגרסיות. אני לא נראית אדם אגרסיבי או גברי, אבל זה משהו שקיים בי. אני אדם מאד פיזי. כל תחומי העניין והעיסוקים שלי בעבר ובהווה הם פיזיים – התקנות פרקטים, עבודה עם מסורים, בעבר נפחות ונגרות. גם מה שאני עושה היום. אני מייצרת נעליים מעור בעבודת יד, לעבוד עם עור זה מאד פיזי.. למתוח אותו, לעבוד עם מסמרים, פטישים.. אז ככה שהקפוארה מאד מתחברת לי למקום הזה.
5. למה התחלת ליצור נעליים?
אני מאז ומתמיד הולכת יחפה. אני אוהבת להרגיש את האדמה, אבל יש מקומות שזה לא מתאים. אני למשל לא יכולה ללכת לתל אביב יחפה.. חיפשתי נעלים שיתאימו לי, יש לי כף רגל רחבה וגדולה, וחיפשתי משהו שיעטוף את הרגל.
לא מצאתי משהו שאהבתי והתחלתי לעשות לעצמי נעליים, מין מעטפת לכף רגל, משהו פשוט שישמור אותי כמה שיותר קרובה לטבע.
6. את מוצאת הקבלה בין 2 הדברים, הקפוארה והנעליים?
בקפוארה אני יוצאת מאימון מאוזנת. כל ההסתכלות שלי אוטומטית יותר אופטימית וחיובית. אני יודעת שאם יש דברים שמציקים לי בראש, אני מחכה עד שיסתיים השיעור, ורק אז אטפל בהם, כי אז תהיה לי השקפה הכי מאוזנת, יהיו לי פתרונות. זה מין ניקוי של הגוף והנפש.
זה קורה גם עם הנעליים. עצם זה שאני עובדת כל הזמן עם הידיים, הראש משוחרר. יש בזה משהו מדיטטיבי, משוחרר, שנותן שקט.
7. זה בחיבור פנימה, מה לגבי המפגש עם ה'בחוץ’?
הקפוארה מעניקה לי מפגש תמידי עם אנשים טובים מאד וגם הנעליים. אני פוגשת אנשים ומרגישה שכל אנשים שמגיעים בדרך, זה לא במקרה, יש סיבה שפגשתי אותם. נוצרות שיחות על דברים שמעסיקים, מוצאים פנינים של הבנות. אלו כל מיני חיבורים שיכולים אח"כ להימשך. לפעמים יוצא לי לטייל עם הנעליים, אני נוסעת למכירה, אני מגיעה למקומות חדשים, פוגשת אנשים חדשים. שני הדברים מובילים אותי קדימה.
