שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 247, אילנה. הנסיכה מסיביר

כך נפגשנו: סוף הראיון עם רחלי, השאיר אותי עם רצון להמשיך לכתוב על נושא שמאז ומתמיד מעורר אצלי עניין רב – קומוניזם. אני מנסה שוב ושוב  להבין את התופעה הלא ברורה הזאת. לא משנה כמה ספרים קראתי בנושא, הסיפורים של האנשים שאני מדברת איתם, תמיד משאירים אותי בתדהמה. כך שהקשר שנוצר בתחילת השבוע עם אילנה, הגיע בזמן.

 בסופו של דבר, התחלנו מקומוניזם, אבל מהר מאד עברנו לחלומות ואהבה

1. מאיפה את?

נולדתי בסיביר, למרות ששני ההורים שלי לא משם במקור. שניהם הגיעו בגלל הסבים שלי. סבא שלי מצד אמא, הוא מקייב. האשימו אותו בציונות, והוא נשלח לבית הסוהר ושם נפטר אחרי 3 שנים.

את אמא שלי גירשו ישר לסיביר. אפילו לא נתנו לה להיכנס לבית. נעלו אותו. היא נכנסה דרך המרפסת לקחת את הדיפלומה שלה, שלפחות יהיה לה את זה. לא עניין אותה בגדים או רכוש, רק הדיפלומה.

אבא שלי מאזור בין רומניה מולדובה, שאיכשהו נכנס לרוסיה. גם את אבא שלו האשימו שהוא קפיטליסט, בגלל שהיתה לו מכלת, וגירשו אותם לסיביר.

שם ההורים שלי נפגשו, ושם אני נולדתי.

2. באיזו סביבה גדלת?

גדלתי בבית שאמא אדריכלית ואבא שלי מהנדס. שאר החברות שלי היו בנות של פועלים, שעבדו בכורים ומפעלים. מתוך כיתה של 30 ילדים, היינו רק 2 ילדים ‘של אינטליגנטים’ ואינטליגנציה זו הייתה מילה גסה. הרגשתי שונה כבר בהתחלה. ובנוסף, הייתי היהודייה היחידה בכיתה.

3. איך השוני הזה עיצב אותך?

כדי לא להיות שונה, הייתי צריכה להיות כמוהם, להיות בחורה םשוטה. זה אומר לדבר בשפה שלהם, לדבר על נושאים פשוטים ולא על ספרים ולא על קולנוע, להוציא מילה גסה לפעמים, גם לשתות, שזה ממש סימן שאת מהחבר'ה, וזה למעשה מה שעשיתי.

4. איך הרגשת עם זה?

לא סבלתי, כי התחלתי להתחבר לזה. היה לי את העולם בחוץ, שזה איתם והיה לי את העולם שלי בבית, שם קראתי ספרים, ישבתי ולמדתי. לא דברתי עם אף אחד על הספרים, זה היה רק בתוכי, בראש שלי.

5. מה העולמות הכפולים האלה, הביאו לחיים שלך?

הספרים יצרו לי עולם של פנטזיה. חלמתי שאני אהיה מתישהו נסיכה. חיכיתי בלב לאביר, למישהו מהמוצא שלי, ברמה שלי, עם המנטאליות שלי. חיכיתי, כל הזמן ידעתי שזה יקרה, ולכן לא יכולתי ממש לצאת עם כל בחור. החברים שלי היו במסיבות וחגגו, ואני נשארתי ללמוד.

בעניין הזה, כשהבנים שלי גדלו, לא התעסקתי בשיעורים שלהם. היה לי חשוב שהן יצאו, ושלא יהיה להם את החסך שלי.

6. איך חשבת שהחלום הזה, יהפוך למציאות?

בגיל 22 הבנתי שאני צריכה לצאת מהחלום ולהתפשר. החברות שלי כבר היו נשואות עם הילדים, שוב פעם הייתי שונה מהן. אני היחידה שעוד לא נשואה, לא הייתה לי חברה ללכת לקולנוע

היו פה ושם מחזרים גויים, והחלטתי להתחתן עם מישהו שהוא לא יהודי. התארסנו ואז הוא לקח אותי להורים שלו. ברגע שנכנסתי אליהם, הבנתי שזה לא זה. לא מה שאני רוצה להכיר להורים שלי ולא האנשים שאוכל לקרוא להם אמא ואבא (ככה נהוג), ביטלתי הכל.

נסעתי לעיר אחרת, ועם המערכות יחסים שהיו לי, עדין חיכיתי לאביר, לא יצאתי מהחלום. רציתי  להרגיש 'וואו’, מישהו שיהיה לי ברור שאיתו אני רוצה לחיות.

7. הגיע?

הוא הגיע, בחור יהודי. הייתי בת 26 כשהתחתנו. אז זה נחשב די מאוחר, כי החברות שלי כבר הספיקו ללדת פעם שנייה ולהתגרש.. אנחנו נשואים באושר עד היום.

8. היום את חיה את החלום או את המציאות?

את המציאות, לגמרי את המציאות..

אילנה כספוב

 להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל נובמבר דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365  

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים