תפריט
כך נפגשנו: בשיר ‘מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול?’ בברירת מחדל של התשובות היה משהו ברור, רופא או טייס או צייר. לא הייתה אופציה של גם וגם וזה כמובן מייצג תפיסה. אם החלפת עבודות ומקצוע, קראו לזה חוסר יציבות, אפילו ריחמו קצת 'הוא לא מוצא את עצמו’..
היום כשהכל מולטי יש לגיטימציה. נשמע די הגיוני שתהיה גם וגם ותשנה, ותחליף. ועדין, להצליח להיות גם וגם ולשנות כל פעם, זה סוג של קסם בעיניי.
ככה גם אורנה. אם תשאלו אותה מה היא עושה, התשובה תשתנה כל פרק זמן מסוים. ולא, זה שהיא עוסקת בהתמקדות, לא סותר את העניין, להיפך.
1. איזה מין גם וגם יש בך?
אני מהנדסת מחשבים, מאד מחוברת למתמטיקה, למדתי את זה, עסקתי בזה.. ומצד שני יש לי את הפן שמאד אוהב את מה שקשור בפסיכולוגיה, במובן הרחב של המילה. בגיל 15 הלכתי עם אחותי הגדולה, שהייתה לה תינוקת, לקבוצת הורים וזה ריתק אותי..
2. מה עניין אותך בזה?
אני חושבת שזו ההתבוננות, הסיפורים שהנשים הביאו, האופן שדנו בזה. זה גם משך אותי לקרוא אחר כך את כל ספרי הפסיכולוגיה, שנפלו לידיי, ספרי 'האתגר’ למיניהם.. כל 'הגם וגם’ הלך וגדל עם השנים.
3. באיזו צורה?
מצאתי עוד דברים שמתאימים לי. בתחילת הדרך, הייתה לי התבלטות מאד גדולה מה ללמוד, התלבטתי בין פסיכולוגיה למתמטיקה ולמחשבים, ובסוף בחרתי בהם. זה הוביל אותי לעבודה במערכת הביטחון, ניהלתי שם מחלקת פיתוח. רק אחרי שילדתי, לפני 12 שנה נפתח לי העולם של השינוי.
4. מאיזה סוג?
עשיתי סדרה של שינויים מאד גדולה. קודם הבאתי ילד לבד לעולם, כאמא יחידנית. בעבודה הייתה תחושה שכל פרויקט חדש, כבר מוכר ולא מרגש, וחיפשתי עניין. הרגשתי שאני בשלה לעשות עוד שינויים בחיים.
בתקופה של 3 שנים, ילדתי, עזבתי את העבודה. עשיתי תואר שני בלימודי נשים בשילוב אומנויות, למדתי שנה של הנחיית קבוצות. עברתי בית ובכלל שיניתי אזור מגורים, מרמת השרון עברתי לאזור הצפון..כל אלו שינויים שבחרתי ובנוסף, שינוי מסוג אחר, גם אימי נפטרה באותו הזמן..
5. איך הרגשת בתוך כל השינויים האלו?
זה עומס רגשי מאד גדול, שלא תמיד כאם יחידנית, את לא יכולה להרשות לעצמך להיות בתוכו. יש לך ילד שזקוק לך וגם הוא עבר טלטלה, מעבר בית ופרידה מסבתא. מצד שני היה בזה המון. תחושה מאד גדולה של סיפוק ושמחה מהגשמת החלומות.
זו תחושה של המון בחירה, שאני מנהלת את החיים ומגשימה את החלומות שלי. בעקבות זה נפתח גם המקום היצירתיות, במובן הקלאסי והתחלתי לפסל בעיסת נייר, בהתחלה כתחביב שגדל והפך לעיסוק רציני, מכרתי, השתתפתי בתערוכה. זה היה עוד ביטוי מתוכי שיצא החוצה.
6. נשמע שאצלך זה מהלך טבעי. מה צריך כדי ששינויים כאלה באמת יתרחשו בחיים?
אם היית שואלת איך הגעתי לכל מיני דברים בחיים, נגיד למקום עבודה, למקצוע, וודאי שבהרבה מקרים הייתי עונה ש'ככה יצא, החיים הובילו’. רק ברגע שהתחלתי לבחור, פתאום עצרתי לראות, לבדוק בכל מקום מה אני רוצה.
כמו למשל 'ההתמקדות’, שזה הדבר שאני עושה בתקופה זו. הגעתי אליה במקרה, ממש, אבל אחרי 3 שיעורים ידעתי שזה בדיוק מה שאני רוצה. המסלול היה ברור לי שאני הולכת להסמכה ואז הבנתי שאני רוצה ללמד.
הרבה אנשים לא ממש בוחרים. או שהחיים מנהלים אותם למקום כלשהו, שהוא לאו דווקא רע. אנחנו כמעט ולא עוצרים כדי לשאול האם באמת זה מה שאנחנו רוצים. אני למדתי לעצור ולבדוק עם עצמי.
7. יש שינוי נוסף שעוד בפתח?
היום אני רואה עוד דברים בהתמקדות שאני רוצה לעשות. חוץ מזה אני עוד לא יודעת
8. את מרגישה צורך?
כן, הגעתי לסוג של בית בהתמקדות, אבל מצד שני החלק שנמצא אצלי בתנועה מסתכל ובודק מה עוד אפשר להכניס עם זה.
9. מה האופציות?
אולי ללמוד פסיכותרפיה, או להמשיך במחקר. יש לי כמה רעיונות למחקרי המשך בנושא של אמהות יחידניות. התחלתי לאסוף חומר. זה תחום שמאד מעניין אותי ואני פוגשת אותו בעבודה שלי, וכמובן תמיד יש תוכניות לגבי הבית, אולי לזוז, לשפץ..
10. בקיצור אין רגע משעמם..
זה באמת מדויק. מאז שאני קטנה, אני לא זוכרת את עצמי אי פעם משועממת לא מכירה את הדבר הזה. אני חושבת שזה חלק מהגם וגם וגם.
אורנה בן אור
להגיב בפייסבוק | להרשם ל ||
|
