כך נפגשנו: לליאורה הגעתי . הוא סיפר לי שליאורה היא ממשפחת סמסונוב המפורסמת שהקימה את חדרה, ושאביה בתחילת דרכו בארץ, שירת כשוטר בריטי בכרכור.
אנחנו מדברים, ואני מדמיינת את הרחובות סביבנו בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, עוד לפני שטיחי האספלט, עוד לפני המולת הילדים מסביב. רק כמה בתי חלוצים פזורים בשטחי אדמה רחבים.
בתוך האנשים היה גם אביה של ליאורה, שלא היה חלוץ, ובהתחלה ממש לא ציוני. האמת שהוא בכלל לא היה יהודי, וגם לא היו לו תוכניות כאלה. אבל מה זה תוכניות לעומת כח החיים?
1. למה פנית ליורם?
עשיתי סרט אודות אבי, שהיה שוטר בריטי בימי המנדט. הוא שירת תקופה בתחנה בכרכור. רציתי תמונות של היישוב בתקופה הרלוונטית, בתחילת שנות ה 30. אין כמעט וידאו מאותה תקופה, ובקושי תמונות היו לי, וכך הגעתי ליורם.
2. מאיפה נולד הרעיון לסרט?
אני פועלת בטלוויזיה הקהילתית בחדרה ושם תמיד מחפשים רעיונות לסרטים. יום אחד קבלתי חבילת מכתבים, שנשלחו מהילדים של בת דודה של אבי מקליפורניה. ידעתי עליהם, אבל הייתה ביננו חליפת מכתבים דלילה.
אחרי שאמא שלהם נפטרה, הם סידרו את כל הניירת ומצאו מכתבים שהיא שמרה. אלו היו מכתבים שאבא שלי כתב אליה במשך 3 שנים, משנת 1929. המכתבים האלו שופכים אור על החיים של אבי, במסגרת המשטרה ואז חשבתי לעשות על זה סרט.
3. אלו דברים הסרט חידש לך אודות אביך?
הדבר שהכי הימם אותי, היו ההתבטאויות שלו כלפי ילדי הארץ, ליהודים ולערבים. הוא היה מאד מנוכר, עם דעות קדומות. למשל במכתבים הוא מספר שהוא לא רוצה שום בחורה מכאן, כי יש פה יש רק יהודים וערבים.. “אנחנו צריכים להתבדל, ולא להתערבב עם האנשים האלה”. הוא אומר שאם הבריטים היו עוזבים פה, תוך כמה שעות לא היה נשאר יהודי אחד חי.
4. את יכולה להבין את האמירות האלו?
מצד אחד זה קומם אותי, מאד היה לי נוח לשמוע את זה. מצד שני אני מנסה להיות אובייקטיבית ולהבין אותו. מגיע אדם גוי, לפלסטינה של אז, שנראתה כמו סוף העולם, עם פער תרבותי של שנות דור מאנגליה. אין לו שום זיקה רגשית לארץ הזאת, שום הכרות..
אני יכולה להבין את זה. אני לא מתרעמת על דבריו של אבי, נהפוך הוא. אני חושבת על המפגש שלו עם הארץ הזרה הזאת, על יושביה הפרימטיביים אז, וליבי יוצא אליו.
5. מה גם, שבסופו של דבר הוא התחתן עם אמא שלך..
הוא לא רק התחתן עם יהודייה והתגייר, אלא גם מת כישראלי ויהודי גאה.
6. מה לדעתך גרם לחיבור?
ההתקרבות. הוא התקרב לאמא שלי והתחיל להכיר יותר. יש הבדל בין גזענות לדעות קדומות. גזענות באה מאידיאולוגיה וקשה לשנות לאדם גזען את דעתו. דעות קדומות מגיעות מבורות, מאי הכרת הדברים. אבי ראה את הדברים כמו שהשתקפו אז. בזמן שהיה כאן, במהלך השנים, הארץ התפתחה. גם ערבים התפתחו, בווודאי היהודים, זה לא היה המצב של 1930..
7. איזו השפעה תרבותית ספגת בעיקר מאביך?
דווקא תרבות, ספגתי מהצד של אמא שלי, שהיא מורה לבלט. מוסיקה קלאסית ומחול ליוו אותי כל חיי, גם אני הייתי מורה לבלט כמעט 40 שנה ואני אפילו חושבת להמשיך ללמד, אם תהיה הצעה מעניינת.
עם זאת תמיד הייתי מודעת להבדלים בדפוסי ההתנהגות. איך להתנהג, מה נכון לעשות. כבר בתור ילדה היה לי קוד התנהגות ברור, ידעתי מהם נימוסי שולחן, ונימוסים בכלל. כל זה בא לצד החוצפה הישראלית, שגם היא חלק ממני.
8. ומה לקחת מתוך האישיות שלו, אליך לחיים?
את חוש ההומור זה על בטוח.. אנחנו 3 בנות, שמאד אהבנו את אבא שלנו. הייתי מאוהבת בו. כמה שאנחנו אהבנו אותו ופינקנו אותו.. וגם הוא היה מפנק אותנו.
9. במה למשל?
לפני שהוא הגיע לארץ הוא היה פרש במשמר המלך באנגליה, המלך ג'ורג’ החמישי. דרך הטיפול בסוסים הוא למד לקלוע צמות, וזה מה שהוא היה עושה לנו, לבנות שלו. גם בגלל הצבא, תמיד היה מסדר את כל המיטות בבית, מצחצח את הנעליים ועושה לנו מסדר, שם הכל בטור..
הוא היה מאד נוכח בבית, כשאממא שלי לימדה עד מאוחר, הוא טיפל בנו בכל הדברים. חוץ מאפייה היה עושה הכל בבית, כולל לעמוד ולגהץ תחתוני כותנה לארבעת הנשים שבבית..
גם בחיצוניות אני דומה לו, אני גובהה כמוהו, 1.80 מבנה הגוף, האוזניים. אף אחד לא חושב שאני ישראלית, תמיד חשבו שאני משבדיה או רוסיה. אגב את האמביציה ירשתי מאמא שלי, היא בת 101.
10. זו בהחלט אמביציה..
אני רתוקה אליה, היא זקוקה להמון תשומת לב ואני המון איתה.
11. נחזור לסרט, יש רגע בסרט שהיית רוצה להיות בו יחד אם אביך?
בצילומים לסרט הייתי באנגליה, במקום של חיל הפרשים שאבי שירת. עניין אותי מאד לדעת מה בדיוק עשה שם, כי לא ידעתי פרטים. היה לי ממש חסר שלא התעניינתי ולא שאלתי על החוויות שלו.
היום את רואה סרטונים ביו טיוב, שמראים תיירים שמתגרים בשומרי המלך. מצאתי כמה קליפים שבחור ממש רוקד לפני השוטר ומציק. זה העלה לי מחשבות, האם גם בתקופה של אבא שלי היה את זה? אם הוא היה צריך לספוג ולשתוק, כי הרי אסור להן להפגין שום דבר החוצה. אני רק חושבת שממרומי ישיבה על סוס, זה בטח היה יותר גרוע, או שאולי הנוער אז, לא היה חצוף כמו היום. (צוחקת)
ליאורה בן צור