שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 269, מירי. נו פלייס לייק הום

כך נפגשנו: יש לי חולשה לשליחויות. כבר דברנו על זה פה. המילה ‘שליחות’ מהלכת עליי קסם. לחיות בין זרים, שפה שונה מתנגנת באוזניים, סופרמרקט מלא ב'תוצרת חוץ’, רק תוצרת חוץ, 'קפיצה’ למדינה סמוכה לחופשת סופשבוע ועוד פנטזיות שמכאן נראות נוצצות ולא מזיק להשתעשע בהן.

(אם כי למען האמת, אחרי שבוע בחו"ל אני כבר מחכה שמישהו יעקוף אותי בתור או יצפור לי בכביש.. נראה שסך הכל טוב לי בלבנט המבעבע הזה).

בכל מקרה, למירי היו חיים כאלו. היא נדדה בעולם מקצה לקצה, במלוא מובן המילה – אתיופיה, אוסטרליה, בלגיה, ועוד אינספור מדינות בהן ביקרה בדרך, והנה תיאור קצר של המסלול :

1. אתיופיה, אדיס אבבה –

חייתי באתיופיה לפני כ – 40 שנה. זאת הייתה השליחות הראשונה שלנו. בדיוק עזבנו את הקיבוץ ונשלחנו לשם במסגרת עבודתו של בעלי. היו לי אז 2 ילדים קטנים, אחת בכיתה א’ והשנייה בת שנתיים. חיינו שם 4 שנים, ושם נולד לה בתי השלישית.

זה לא היה מקום מנותק. באותה תקופה אדיס אבבה, הייתה עיר קוסמופוליטית, 'בירת אחדות אפריקה’. היו שם הרבה נציגים ממדינות רבות בעולם ומשלחת ישראלית מאד גדולה.

אוסטרליה, סידני–  גרנו שם  5 שנים, אבל כבר לא בהרכב מלא. אחרי שנה וחצי 2 הבנות 'ברחו’ חזרה לארץ. אחת התגייסה והשנייה סיימה תיכון, כך נשארנו שם עם בן הזקונים שלנו. היה כיף שם, אבל זה סוג של 'סוף העולם’, מאד רחוק, ככה שזה העיב על האושר.

בריסל בלגיה – השליחות האחרונה, שם גרנו 10 שנים, עד הפניסה. חזרנו לפני 4 שנים. באירופה חווינו עושר תרבותי וטיולים זמינים, היינו בהרבה מדינות ואין ספק שהעשרתי את עצמי מאד. יחד עם זאת, בשנים האחרונות היה לי מאד קשה שם. בארץ נולדו לי נכדים, ועם כמה שזה לא מאד רחוק, והקפדתי להגיע כל חודשיים, עדין זה לא אותה זמינות כמו לגור כאן. גם הרגשתי שם כבר די לבד, רציתי לחזור. חשבנו שזה יהיה רק ל 5 שנים, ובסוף זה התארך והתארך.

2. איזה שינוי משמעותי חל בך בעקבות החיים במקומות שונים, בתרבויות השונות?

אכן אני חשה שבורכתי בחיים מגוונים שבזכותם העשרתי עצמי בחוויות רבות, מחוויות תרבותיות ועד חוויות   אנתרופולוגיות, למדתי שתי  שפות, אנגלית וצרפתית  ובכלל 'ראיתי עולם

3. מה המחיר לחיים כאלו?

יש מחיר.. אנשים אומרים 'וואו, איזה חיים מעניינים’ אבל בהחלט יש מחיר. אין דבר כזה שאת לא משלמת. הבנות שלי אומרות שהן איבדו שורשים. הנה היום באופן תיאורטי, כל אחת מהן יכולה לצאת לשליחות, אבל הן לא יעשו את זה. הן אומרות שבשום אופן הם לא יעשו לילדים שלהם דבר כזה.

מצד שני אני אומרת ואם היינו פה כל החיים? אז היו מקבלות חיים פחות מעניינים וטובים. גם  בשנים שהיינו באירופה, בלי הילדים, הם באו כל קיץ, וגם הנכדים, והיו ממש בני בית בפריז, בריסל אמסטרדם, זה מעשיר. תמיד הם צוחקים שהיינו אומרים להם 'רוכשים שפה, רואים עולם’.. כמעט כולם למדו אנגלית מגיל צעיר ומפיקים מזה תועלת.

4. איך את חווית את התפתחות שלך בשנים האלו?

אני למדתי בכל מקום, גם באוניברסיטה של אדיס אבבה, עשיתי גם לימודי המשך, העשרתי את עצמי. תמיד ניצלתי את הזמן, לא הפסקתי ללמוד ובמקביל גדלתי את ילדיי. מצד שני מעולם לא יכולתי לפתח קריירה. הייתי צריכה להפסיק כל עבודה אחרי כמה שנים.

5. לאן היית חוזרת לבקר?

לאוסטרליה, היה שם כיף, וגם לבלגיה, אבל לשם אני חוזרת כל הזמן, יש לי שם  את החנויות שאני אוהבת לקנות שם בגדים, את בתי הקפה, אני מרגישה שם בבית. היום אני מוכנה רק לנסוע לבקר, כי אחרי הכל אני שמחה מאד להיות שוב בבית, במולדת ובלי ציניות והטפת ציונות- הכי טוב בבית.

 להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל נובמבר דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365  

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים