דף הבית » יום 275, אורי. “בלב אני צמחונית”

יום 275, אורי. “בלב אני צמחונית”

כך נפגשנו: מהרגע שהתחיל הפרויקט פחדתי שמישהי תעלה את הנושא הזה, והנה זה קרה עכשיו. למרות הדרמטיות, צחקתי כל הדרך כשהבנתי שייקח לי זמן עד הפרה הבאה. הנה אני מסבירה: אורי הפכה לטבעונית! מילא כל אחד אחר, אבל כשתקראו מאיפה היא באה, תבינו שיש פה משהו לא טבעי. ועוד מילא אחד – מילא שתספר את כל זה לכל אחד אחר, אבל אני צריכה לשמוע את זה? אני? שבלב גם אני צמחונית ופשוט בהדחקה אינסופית, למה לקלקל?

אחרי הראיון, כמו כל אישה טובה, פציתי את עצמי בשופינג. אצל הקצב. כל האנשים בתור שמעו אותי ממלמלת ‘בלב, בלב אני צמחונית’

1. אורי מכריזה: אני דרמה! אני מגדירה את עצמי כלוכד ברקים, (תכתבי שאני רוצה לכתוב על זה שיר) תמיד קוראים לי דברים. הספר של חיי עב כרס במיוחד וכרגע אני בעיצומו של מהפך גרנדיוזי

2. כמובן שעכשיו תסבירי

אני כל החיים מתעסקת בדברים שקשורים למילה הכתובה מכל מיני היבטים, כותבת שירים, סיפורים, עיתונות. זה הקו שמחבר בין רוב הדברים שאני עושה. ב 10 שנים האחרונות אני חזק בתחום של הכתיבה על האוכל, שזו גם אהבה שלי.

למדתי בישול באופן מקצועי וקונדיטוריה. די מהר הבנתי ששפית לא אהיה והדברים התגלגלו שעברתי לסיקור של אוכל. ערכתי את האתר של 'על השולחן’ ועם השנים הפכתי לכתבת קבועה של המגזין. חוץ מלחבר מתכונים בעצמי עשיתי הכל – מבקרת מסעדות, כתיבת מדורים, גם סטיילינג וצילום אוכל, הרבה התעסקות בענף.

לפני 3 חודשים הפכתי לטבעונית.

3. טבעונית?

כן, כולם היו בטוחים שזה יעבור לי, כי שחייתי את העולם הזה, זה היה 24/7. כל היום אני הולכת  מסעדות, מדברת אוכל, קוראת המון בנושא, מחפשת בלי סוף מוצרים בסופר. כל מי שהכיר אותי ואכל איתי, חשב שלהגיד עליי 'טבעונית’ זה סוג של בדיחה. אכלתי כל דבר שזז על הפלנטה, צלופחים, ארנבים והרשימה ארוכה.

4. אז מה גרם להגיע לקיצוניות כזאת?

היה לי דייט עם מישהו, דייט לא מוצלח, אבל הוא היה טבעוני. הרבה שנים מאד סקרן אותי להבין מה הקטע וסוף סוף היה לי את מי לשאול. יש משהו מעורפל סביב טבעונות, לא ברור מה זה, מה האג'נדה מה אוכלים ומה לא, זה לא כמו צמחונות.

התחלתי לחפור לו, ואז הוא אמר לי שאם אני רוצה תשובות שאני אשמע הרצאה של איזה גורו טבעונות, זה רק שעה וזה גם קורה ביום הולדת שלי. אחר כך חשבתי שזה אולי היה סימן.

הוא שלח לי במייל לינק להרצאה.

5. נו, ראית?

 לא ראיתי.

שעה הרצאה, היה נשמע לי כבד. אחרי כמה שבועות באיזה רגע פנוי, אמרתי יאללה, נראה. אחרי שעה, שההרצאה נסגרה אמרתי 'שיט!’ הרגשתי חרדה, כל העבודה שלי, כל הביטחון של הפרנסה היה מבוסס על אוכל ומה יהיה עכשיו, במה אעבוד? הרי ברור שאין דרך חזרה, אני לא יכולה לומר 'לא ראיתי’, הדלת הסתובבה.

(כאן אורי התחילה לתאר כל מיני דברים שלמען תעשיית הבשר וארוחת הצהריים שלכם, אחסוך מכם. מילא שאני שמעתי ואכלתי אותה, אבל אתם לא צריכים לשמוע)

6. תראי, שאת מתארת את זה ככה זה באמת נשמע רע

אני מאמינה שכל אדם שיפתח את הדלת, שאנחנו נועלים כל כך חזק, יוכל לראות את הדברים כך. כל חיי סגרתי את המקום הזה כל כך חזק.  הייתי צריכה לעשות הדחקה מודעת לזה שאני אוכלת חיות, וכאמור אכלתי. גם כשהייתי ילדה, אני ואבא שלי היינו גורסים את עצמות של העוף, לא משאירים כלום, אבל עדין, שעשיתי עוף שלם, זה היה מכה בי שהדבר הזה היה חי. תמיד אמרתי 'בלב אני צמחונית’.

7. למה אנחנו כאלה צ'יקן, מפחדים להסתכל לחיות בעיניים?

יש לנו כאלה קיבעונות לגבי הדבר הזה של מה אני אוכל, ואיך אני אחיה וכמה זה קשה לשנות, ומה יגידו, וזה יקר, ודעות קדומות מפה עד הונלולו..

מהרגע שעברתי את החרדה, עשיתי חיבור בין השניצל לאפרוח הקטן, בין העגל לסטייק. הבנתי שאנחנו לא יכולים להרוג כדי לאכול חיה. זה לא עניין של הישרדות, אנחנו לא אריות בסוואנה, שצריכים  לרוץ אחרי פרה ולנעוץ שינים בטוסיק שלה. צריך לחשוב על העינויים והסבל שהיא עוברת כדי שאנחנו, שליטי העולם, נאכל אותה. זהו, אני כבר לא מוכנה למממן את תעשיית הבשר והחלב הזאת.

8. אז איך עכשיו? את נהנית מהאוכל?

אני נהנית, ולא רק מהאוכל. זה מוציא אצלי צד יצירתי בבישול. אני הולכת לכל המסעדות שהלכתי פעם, ומאלצת אותן להכין אוכל טעים וכיפי. יש לי בלוג ואני רואה שם תגובות מדהימות. אני עובדת על תוכנית אוכל, אני עושה עכשיו המון דברים שתמיד רציתי לעשות, ולא עשיתי. הנה פתאום דווקא דרך המקום הכי לא צפוי, זה קורה.

כל העולם הולך לשם. בארה"ב טבעונות הטרנד של 2011 זה משהו שמקפל בתוכו גם דאגה לחיות, גם בריאות, איכות הסביבה, לא משנה מאיזה מניע אתה עושה זה, אתה רק מרגיש יותר טוב. עכשיו כל העניין זה להביא את זה למיינסטרים, שאוכל לקנות מה שאני צריכה.

אני לא אוכלת נבטוטים בחושך. אני אדם שאוהב לחיות. אני עפה על זה ומגלה את הכיף שבזה.

9. למרות שאת כבר לא מבקרת מסעדות, הג'וב הכי נחשק אבר..

זה נכון, אני לא חושבת שיש בארץ, או בכלל בעולם מישהו שנטש את התחום בגלל טבעונות. בכלל אם היית אומרת לי לפני 4 חודשים שאני אהיה מובילת דעת קהל כטבעונית, הייתי מתפוצצת לך מצחוק בפרצוף.. אבל הנה החיים מפתיעים.

אורי שביט.

למתכון (כנראה הכי קרוב לבשר שתפגשו שם)

אם אתם אמיצים לשנות,  (הצצתי, יש תרגום, אין תרוצים)

צילום: דן לב

להגיב בפייסבוק | להרשם ל ||

נשים 365  

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים