תפריט
האישה של היום היא sung שיצרה את זה:
אני לא מראיינת אותה. פגשתי אותה באגף הישן במוזיאון תל אביב, (כן זה עם ה-אגף החדש). נכנסתי במקרה אחרי פגישה, מבלי לדעת מה מחכה לי בפנים.
בתערוכה בשם ‘פנים אל פנים’ או בשמה המקורי Roundabout , פגשתי את סונג ומייד משהו בעבודה הזאת תפס אותי.
עמדתי מולה, וחשבתי על אותן נשים בסין שעד לפני 100 שנה עוד קשרו להן את הרגליים. קראתי על הנשים האלו באוטוביוגרפיה המהפנטת 'ברבורי הפרא’, ופה סיפרתי . עולם בו הצרו צעדיהן של נשים בשם המסורת. פעם אלו היו הרגלים.
אולי זה מסביר למה עכשיו, שנדמה שנשים יכולות כבר לעוף גבוה, נשאר לה המבט העצוב הזה.
יש הרבה תשובות. זה אולי פשטני מידי? לא יודעת, המבט לא עזב. לא הכל צריך לכתוב במילים.
——–
חוץ מהעבודה של sung , אפשר לומר שכל התערוכה הזאת, באה לי בזמן. הנה חלק ממה שכתוב בכניסה:
התערוכה הזאת מתחברת לרצון שלי ליצור מהפרויקט תערוכה, כמו שסיפרתי לא מזמן. עכשיו אני בשלב של מחקר וגיבוש רעיונות, יחד עם שותפה נהדרת, ענבל.
אחד הדברים שאנחנו מנסות לחשוב עליו הוא איך להעביר את הפסיפס העצום הזה למימד חזותי. העבודה הזאת הזכירה לי משהו מאחת הסקיצות שהייתה לי בראש:
אבל זאת לא יכולה להיות אותה תערוכה. גם כאן יש מימד דיגיטלי, שזה נושא שהתחלתי לחקור לפני כמה שבועות.
יום אחרי שהצטערתי שאני לא בלונדון, כדי לראות תערוכה חדשנית ומסקרנת, ראיתי חדשות בטלוויזיה (מה שלא קורה כמעט).
במקרה, היה אייטם על אותה תערוכה דיגיטלית מלונדון שבכלל נמצאת עכשיו במוזיאון בחולון..! הללויה ! רשמתי לעצמי ללכת.
לא הייתי צריכה לחכות הרבה, שכן למחרת כלנית עשתה לי הפתעה – 'אנחנו נוסעות’ ולא אמרה לאן. רק אחרי שהגענו לחולון.. הבנתי שדברים קורים תמיד בזמן נכון.
התערוכה הייתה מאכזבת.
דיגיטלית מיד, קרה מידי, כמו ביקור בטכנודע ולרוב לא פעלה טכנית בצורה מספקת. איפה הרגש? אז הזזתי את היד ונהיה ככה, או ככה, אבל מה זה אומר?
רק פה בספסל הזה מצאנו נחת.
שתי התערוכות מתחברות לי למה שהולך ומתגבש. מסיקה מסקנות, אוספת חוויות.
ועוד מילה בעניין ה-אגף החדש במוזיאון תל אביב. נכון הייתה המון ביקורת. בעיניי, לא כזה נורא לצאת מהמסגרת. כמו היום הזה, שכבר מזמן הייתי צריכה לעבוד, או לראיין מישהי לבוקר ובסוף יצא אחרת.
להגיב בפייסבוק | להרשם ל ||
|
