שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 282, נועה. כל המשפחות המאושרות

כך נפגשנו: אולי זה בגלל הקור המקפיא הזה הגעתי לנועה, שכתבה את התסריט ל'מבול’ (בבימויו של גיא נתיב) ואולי אני סתם מחפשת תירוצים כדי לדבר על הסרט. כדי ליצור סרט מהפנט כזה, שרק הטריילר שלו גורם למחנק בגרון (יש לינק למטה), צריך הרבה דברים.. אבל תסריט טוב זה קודם כל, כל הסיפור.

ולחשוב שנועה רצתה להיות הרבה דברים כשהייתה קטנה, ותסריטאות לא היה אחד מהם..

1. מה היה ברשימה?

שחקנית ארכיטקטית, סופרת, שפית וה-פנטזיה הייתה להיות זמרת

2. איך נראה המסלול שהוביל מזמרת לתסריטאית?

זה לא אני,  אבל היה לי ברור שאני צריכה להיות זמרת שזה הכי עצמתי.. הייתי שחקנית בתיכון והיה נראה שאמשיך בדרך הזאת, זה לא מה שקרה. עברתי כמה תחנות מאז. אחרי הצבא הלכתי ללמוד אדריכלות. רגע לפני שאני נוסעת לסקוטלנד לסיים את התואר, עצרתי. הבנתי שאדריכלית אני כנראה לא אהיה ופניתי לספרות, ולכתיבה. אחרי מסלול נוסף באוניברסיטה, הגעתי לתסריטאות.

3.  איזה נושא בעיקר מעסיק אותך בכתיבה?

יוצא שתמיד אני כותבת על משפחות, מערכות יחסים בתוך המשפחה, כש'מבול’ הוא הסרט האחרון שיצא.

(אנחנו עושות אתנחתא – 5 דקות למונולוג שלי על אהבתי לרונית אלקבץ ואז ממשיכות)

4. מה יש ‘במשפחה’ שמחבר אותך לשם?

זה בסיס לכל כך הרבה דברים.. יש כל כך הרבה סוגים של משפחות – אמא עם ילד זו משפחה, 2 אבות שאימצו ילד, זוג בלי ילדים ועוד. משפחה זו הגדרה גנרית רחבה ומרתקת – מצד אחד חיבור כל כך קרוב ואינטימי ומצד שני אנשים מאד שונים אחד מהשני, שבטבעי אמורים לחיות יחד, להסתדר ולנהל את חייהם. זה בסיס לדרמות, שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר וכתסריטאית אני מחפשת דרמות.

גם אין מצב שמבין שמישהו לא מבין משהו במשפחה. גם אם עוד לא יצרת אחת משלך, באת ממשפחה וזה מהווה מוקד הזדהות.

5. כשעולה הסרט, את מרגישה שמנסים למצוא אותך בתוך התסריט?

אני אף פעם לא כותבת את עצמי, ולאנשים זה בכלל לא ברור. ב'מבול’ אנשים ממש שמו אותי מול הקיר 'נו יאללה תספרי שזה אוטוביוגרפיה..’, היה להם ממש קשה להבין.

אני עובדת הפוך, ממציאה סיפור, עובדת על זה שנים. בדרך כלל אני עובדת על כמה סיפורים במקביל. אני חיה בכמה משפחות בזמן נתון. מין מצב קיומי. אני אומרת שזו סכיזופרניה לא מאובחנת שמצאתי לה מקלט מעולה..

6. יש נושא שאת מנסה להבין, דרך העיסוק במשפחה?

הדגש בכתיבה הוא הרבה פעמים על יחסי ילדים-הורים, פחות זוגיות. לפעמים בתהליך הכתיבה יש רגעים מאד פוערי עיניים. 'מבול’ למשל מאד מורכב בעניין הזה.

יש שם אמא לא מתפקדת. היו שם המון רגעים שהיא ייצגה הרבה מהפחדים שלי כאמא. מין חוסר אונים. זה היה אחד הדברים שיותר הטרידו אותי בראשית האמהות שלי, שאז כתבתי את הפיצ'ר של 'מבול’.

כילדה תפסתי את אמא שלי כ‘כל-יכולה’ – שופטת מחוזית ויודעת כל, וזה גרם לי לבדוק את עצמי כל הזמן מול המודל הזה. לשאול את עצמי, האם יש לי יכולות כאלה.

7. לאיזה רגש זה לקח?

לפחד, הפחד מחוסר היכולת לתת ולעשות מה שצריך, היה מאד חזק. אין ספק שהאמהות מאד קרקעה אותי וגרמה לי לשינוי. חברות שמכירות אותי לפני, אומרות שזה שינוי דרמטי. יש אצלי אזורי דמדומים מאד ארוכים, לקח לי זמן לבנות את היכולות האלה. נולדו לי 2 בנים בזמן קצר מאד, חיפשתי, בניתי, דאגתי, למדתי, זה לא היה 'בום טראח, הנה אני בעלת יכולות’.

היום אני מרגישה שאני כמו אמא גם לתסריטים שלי.. עכשיו חזרתי מוושינגטון, ליוויתי את 'מבול’ בפסטיבל הסרטים שם, והרגשתי שאני כמו אמא שמחזיקה לסרט את היד..

8. אם כבר חזרנו לעינייני בית, מה עם האדריכלות?

היא לא נשארה בצד. שנים כתבתי בבניין ודיור והרבה שנים לא נגעתי בזה. עכשיו אני מפתחת תסריט עם מפיקה גרמנית, על בי"ס לאמנות ואדריכלות. אני שוב בעולם הזה, הפעם דרך התחקיר.

נועה ברמן-הרצברג, לינק לטריילר > 

   להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל הנשים דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365  

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים