תפריט
יום 287, מיכל. ה-פרויקט 365/24/7
כך נפגשנו: העניין עם ילדים הוא, שבכל פעם שאת בטוחה שהנה, הבנת איך המכלול הזה עובד, את כבר בדרך לרשום על זה פטנט ולנוח, את מתגלה אתגר חדש.
לפעמים יש רגעים שנראה שזה השיא, כשאת אומרת בייאוש ‘הוא לא ישן כל הלילה’ או בשמחה 'הוא אמר אמא!’, עוברות כמה שנים ואת מקבלת פרופורציות חדשות, ואז אומרת בייאוש 'הוא חזר בארבע בבוקר..’ וזה בד"כ כלל בגיל שהוא כבר לא אומר אמא..
כפי שחברות יקרות אומרות לי 'כל גיל והתמודדויות שלו’ .. אז הנה מיכל, שמבינה דבר או שתיים בניהול משאבי אנוש, ויש לה 3 ילדים – 8, 6 ושנה וחצי, משתפת במחשבות עדכניות.
1. אז איך מנהלים את משאבי האנוש בבית?
את תופסת אותי בדיוק אחרי סוף שבוע שהייתה לי ולבעלי שיחה רצינית בנושא. שנינו מרגישים איך עכשיו הגענו לשלב בו הקריירה מאד מעסיקה. שנינו ממש במקום של תאוצה והתפתחות, זה הזמן ל'פוש’ הרציני. תוך כדי זה, הבית מתנהל. אתה לא באמת מקדיש לו מחשבה, תכנון, ולו"ז כמו שאתה עושה בעבודה.
פתאום אמרנו אחד לשני, שבעצם הבית, זה העסק הכי גדול של החיים שלנו וצריך לנהל אותו ככה. לעשות 'תוכנית עסקית’, להשקיע מחשבה ותכנון, ממש לקבוע לשנינו פגישות עבודה.. כי הזמן בורח בין הידיים.
2. תחדדי, באיזה מובן את רוצה לנהל את הבית?
לא ברמה הפיננסית, ממש לא. זה המקום הרגשי, תשומת לב, הזמן שמוקדש 'לעסק הזה’, זה איך אתה מתנהל מול הילדים. אני היום מבינה, שכנראה מה שבא באוטומט, הוא לא מספיק טוב.
זה עכשיו נראה קל לתקשר איתם, ואנחנו לא מקדישים תשומת לב ראויה, אבל הילדים גדלים. תוך שנייה הם הופכים לילדים מתבגרים, ואלו השנים לבנות תקשורת נכונה איתם, לעצור ולתת מקום.
למשל אתמול בעשר בלילה קיבלתי מייל מוועד הכיתה של הבת שלי, שצריכים עוד הורים מתנדבים לפעילות של הבוקר. ביטלתי פגישה והלכתי, ומאד נהניתי..
3. ככל שהם גדלים מבינים גם את המשמעות של האחריות הגדולה שלנו
מאד גדולה.. בשישי האחרון הייתה לנו בבית הספר הצגה שמורה העלתה, זה נקרא 'על גגות תל אביב’. הצגה מאד חזקה, שבגדול אומרת שלאפשר ללילדים לשוטט לבד באינטרנט לבד, זה כמו לזרוק אותם על גגות תל אביב בלילה. דבר שבחיים לא נחשוב לעשות, ומייד חושבים על הסכנות שיש.
ההצגה הדגישה איך מצד אחד יש עולם שלם ברשת, לאו דווקא פייסבוק, שיש בו הרבה מאד סכנות זמינות. יש צ'אטים כבר בכיתה א’ ופוגשים אנשים זרים וזה מפחיד.
מצד שני אתה לא רוצה למנוע את הדבר הזה מהילדים שלך. היום זה חלק מהחיים ואני רוצה לתת חופש לילד. מה שצריך זה לתת כלים נכונים. זה חידד את הנקודה – איך אפשר לתת כלים כשאתה בעצמך עוד לומד את העולם הזה? אנחנו עוד מחפשים שמישהו ייתן לנו את הכלים, שיגיד מה נכון ומה לא..
4. זאת בכלל שאלה, את חושבת שלהורות צריך כל מיני יועצים, הדרכות וכללים?
הורות תמיד הייתה תפקיד מורכב. היום שיש לי ילדים, בגיל שהם עם חשיבה עצמאית ויכולת לענות ולהביע את דעתם, אני מבינה את המורכבות עוד יותר. אני רוצה שזה יצליח, אבל לא מאמינה שיש 'אוניברסיטה’ לזה. אנחנו שומעים פה ושם הרצאות, אבל אתה צריך שהכיוון יבוא מהבטן, איכשהו
5. אם את צריכה עצה, למי את פונה?
התשובה הטריוויאלית זו אמא. אמא שלי מאד רציונאלית, מאד מבינה, היא תגיד משהו כמו, 'כן זה נורא קשה’, אבל אין לה עצות מעשיות לתת.. (צוחקת). אנחנו ביננו מתחבטים הרבה, ויש את השיחות עם החברות. כל אחת מביאה את התובנות שלה, אבל אין מישהו שאני אומרת 'הוא ייתן לי תשובה’.
לקבוצות הורים אני לא הולכת, אולי כי אין לי סבלנות לשמוע בעיות של אחרים, למרות שבטח אפשר ללמוד מזה. אולי אם היתה לי קבוצה מתחת לאף, בבית הספר או משהו קרוב ונוח, הייתי הולכת.
6. על אלו ערכים את רוצה לבסס את היחסים עם הילדים?
על תקשורת וחברות. אלו ערכים שמאד חשובים. אני לא מדברת להיות החברה הכי טובה, אלא חברות ממקום של מישהו שתמיד אפשר לפנות אליו. יש דלת פתוחה ואוזן קשבת. אם דברים משתבשים, אנחנו יושבים לשיחה וביחד מנסים להגיע לתשובה. אחרי הכל אף אחד לא מכיר את המשפחה, אותנו, כמו שאנחנו מכירים.
אגב, הרבה פעמים אני רואה שזה לא כל כך מסובך כמו שזה נדמה. צריך פשוט לדעת לתכנן את הדברים ולנהל אותם נכון.
וחוץ מזה אני חוזרת להתחלה, אבל דווקא זה שבעבודה אנחנו כן מצליחים ומובילים, אז מה אנחנו לא יכולים לעשות את זה בבית שלנו ? זה קשה, אבל אפשרי.
מיכל סגל-כהן
להגיב בפייסבוק | להרשם ל ||
|
