תפריט
כך נפגשנו: בסוף צץ הנושא של הקשר השונה בין האמא לבן והאמא לבת. כמו בהכללות רבות, גם כאן וודאי יש הרבה יוצאים מין הכלל, אך נדמה שיש ‘משהו אחר’, איכות שונה של קשר. האם ההבדל נוצר מהסביבה החברתית? כי 'ככה גדלנו’?
דבורה, שהשיחה שלנו התחילה בזמן שהיא תלתה את העבודות לתערוכה החדשה שלה, עוצרת איתי רגע לשיחה בנושא.
1. את מרגישה הבדל בקשר האימהי בין הבן לבת?
יש הבדלים, שחלקם נוצרים מהחברה שמעצבת אותנו. אני לא יכולה לדבר בהכללה, אבל במקרה הפרטי שלי יש הבדל. כשבני היה צעיר היה לי קשר טוב איתו. ככל שהתבגר, היום בן 35, נעשה בינינו גבול הרבה יותר ברור ומוגדר.
עם הבת שלי, שהיום בת 28, יש לי קשר מצוין, ואיתה אין גבולות. אנחנו כל הזמן בונות ומפרקות את הגבול בנינו. מאד דינמי. אנחנו יכולות לשתף בדברים מאד קרובים ואינטימיים, ולמחרת אחת מאיתנו יכולה לומר 'עד פה’.
2. זה משהו שמאפיין יחסים קרובים לא?
אולי, אך בעיניי זה גם מאפיין יחסים יותר עם בנות. ברגע שהבן שלי שם לי גבול, אומר לי 'די’ או 'זה לא עינינך’, זה בסדר ואפשר להמשיך הלאה. עם הבת זה לא בדיוק ככה. זה לגיטימי שהיא תרצה לשמור לעצמה דברים מסוימים, אבל כיוון שבאופן כללי היחסים יותר קרובים, 'הלא לשתף’ הזה, זה לא ברור.
3. כשהיו צעירים חשבת על טיב הקשר שתרצי שיהיה בניכם שיגדלו?
אני לא יודעת אם זה משהו שאתה ממש חושב עליו. חשבתי שאני צריכה להיות מעורבת, אבל אף פעם לא חשבתי לאן זה ילך, תמיד הלכתי בעקבות.
במקרה של בתי, קרה לה משהו קשה, שבעקבותיו היא נפגעה בתאונת דרכים, פגיעת ראש חמורה. עזרתי לה להשתקם משתי הטראומות. בעקבות זה, נוצר קשר מאד חזק.
שם כן חשבתי על הקשר בנינו, אבל לא ידעתי לאן זה יתגלגל. כל הזמן חשבתי שאני צריכה לעזור לה ולהשקיע הרבה מעצמי שהיא תוכל להתגבר על זה. עכשיו אני מתלבטת הרבה, אם זה קשר לא יותר מידי קרוב..
4. יש דבר כזה?
אני חושבת שהחברה או התרבות, לא אוהבת קשר טוב בין אמא ובת, בעיקר בגיל מבוגר. גם פסיכולוגים ואנשים אחרים, טוענים שזה לא טוב, שהיא צריכה להיות עצמאית ולא להיות בכזה קשר חזק, שזה לא בריא. אני חושבת שזה לא נכון.
5. מאיפה לדעתך מגיעה הטענה שזה לא טוב?
מתוך החשיבה שנשים יחד, זה כח. זו חשיבה עמוקה ומושרשת מאד. את יודעת שיש אמירה שאסור לעבור בין 2 נשים? כי זה עושה מזל רע. במאה ה- 15 בזמן האינקוויזיציה אסור היה לנשים להתגודד. 2 נשים שהיו יחד, נחשבו למכשפות. במאה ה- 16 בגרמניה, עוד העלו בגלל זה נשים למוקד.
וגם בימים שלנו. בצרפת יש נטייה תמיד לנתק בין האמא והבת. את יכולה לפגוש את זה כסאב-טקסט בתרבות, בספרים, בקולנוע. יש לא מעט סיפורים על אמא ובת ורגשות קנאה עזים בניהן. כאילו לא בריא שיש קשר אמיץ עם האמא.
6. ומה עם קשר אמיץ בין אמא לבן?
זה גם לגבי בנים. גם פה באה החברה ואומרת שזה לא טוב שהבן יהיה ככה קשור לאמא, ואנחנו מאד מקבלים את זה. אבל למה? מישהו שם סימן שאלה על זה? מה בגלל שפרויד אמר? זה מושרש בתרבויות מסוימות.
כשהילדים שלי היו קטנים, גרנו בקוריאה. היה לבן שלי חבר יפני, הבן של השגריר. שם מקובל שבגיל 10 הבן יוצא מרשות אמו. אסור לאמא שלו אפילו ללטף או לגעת בו, וזה מה שהוא רגיל. ברגע שהוא בא אלינו וראה שזה אחרת, זה היה לו מוזר. מצד שני, אם הוא רוצה גם להיות בעל תפקיד בעתיד, הוא צריך לעמוד בסטנדרטים האלה.
7. כח האנרציה פועל, לא תמיד עוצרים לשים סימני שאלה
במקום הזה העברתי לבת שלי את כל מה שאני יודעת, כולל המשנה הפמיניסטית שלי, ושהיא תמשיך מפה הלאה. לבדוק, לשאול, תמיד ניסיתי להראות שיש עוד צדדים. לפעמים זו חשיבה שהיא מובנת תרבותית בחברה וצריך לתת את הדעת.
יש הרבה משתנים, וקשה לבודד, אבל יש דברים שככל שאני מתבגרת, אני רואה שהם תלויים בהקשרים חברתיים שלאו דווקא אמורים להמשיך להתקיים.
2 לינקים שדבורה שלחה לי בנושא: ,
להגיב בפייסבוק | להרשם ל ||
| 
