תפריט
כך נפגשנו: אלישבע, אישה פקחית, מקשיבה כבר הרבה שנים לסיפורים של אנשים כעיתונאית, וגם לה עצמה יש לא מעט מה לספר. היא מעידה על עצמה שהיא לא אוהבת ללכת עם הזרם, ונשמע שלמרות שעברה וחוותה, היא מחפשת עוד ועוד הרפתקאות.
התחלנו את השיחה כשאלישבע סיפרה שקראה הרבה מהראיונות כאן, והתחברה לכמה במיוחד. לזה של יותר מהכל.
1. מה אהבת בראיון עם מיטל?
מאד אהבתי את התשובה שלה בעניין הזמן שהיא מקדישה לעבודה. היא עורכת דין ועובדת בלי סוף, 22 שעות ביממה ופשוט עושה מה שהיא אוהבת. היא יודעת מה זאת עוצמה פנימית. היא כל-כך אוהבת את מה שהיא עושה ומרגישה שהיא תורמת, לכן היא לעולם לא עייפה. אם את במקום שאת במיטבך, את לא תתעייפי.
הראיון הזה גרם לי לחשוב מהי העצמה הפנימית שלי.
2. מה מצית בך את התשוקה לעשייה?
כל פעם שאני מגלה משהו, שכל הקודים שלו, שונים לגמרי ממה שמוכר לי, אם זה אדם, או סביבה – זה מרגש. זה כמו להתאהב. אני רוצה לחוות ולהרגיש. יש לי עניין גדול בסיפורים אישיים של אנשים, וסקרנות לעולם.
למשל, אני לומדת קליגרפיה, כבר שנה רביעית. אני כותבת סימניות סיניות ויפניות. בהתחלה לא ידעת למה אני לומדת את זה. נמשכתי לזה . מאוחר יותר הבנתי שזה פן נוסף של כתיבה. מהר מאד הרגשתי אושר גדול. ממש אופוריה.
3. מה היה שם?
נפתח בפניי עולם חדש שלא הכרתי. אנחנו לרוב יודעים מעט דברים, על המון תחומים. פתאום אני באה ללמוד דבר, שאני לא יודעת עליו כלום. הרגשתי כמו ילד בכיתה א’. למדתי איך לצייר קו, ואיך לזכור את הסימניות . זה מאתגר בכל שיעור מחדש. זה לא פשוט, יש כ – 3,000 סימניות ואני יודעת היום כ- 300. זה גם מעבר לסימניות. גיליתי את התרבות, הסיפורים, זה עולם שלם.
4. מתי קרה לאחרונה, שהתאהבת ככה במשהו חדש?
באוגוסט האחרון. אני מאד אוהבת את הים, את המרחבים שלו. אני אוהבת לשחות, ללכת ברגל בים, אז צצים לי רעיונות. באוגוסט טיילתי בים, ראיתי, ראיתי את הסירות במים ושאלתי את עצמי למה אני לא מפליגה בים?
5. זה משהו שנהגת לעשות בעבר?
לפני כן הפלגתי 5 פעמים, בכל מיני צורות. אני זוכרת שהרגשתי מאד טוב על הים, ולמרות שחוויתי חוויות מסוכנות, ממש התעורר בי שוב הרצון הזה. אמרתי לעצמי באותו רגע שאני רוצה להפליג.
עוד באותו יום יצא שהכרתי מישהו, שהבן שלו מנהל מועדון שיט. הוא הזמין אותי להפלגה של 3 ימים לאורך חופי הארץ וזה היה אושר, אושר גדול.
6. זה משהו שאת ממשיכה לעשות היום?
כדי להפליג אני צריכה יאכטה משלי, או חברים עם יאכטה..ואלו לא דברים שיש לי. חשבתי מה הדרך שאני יכולה להמשיך להפליג, ופניתי לעורך שלי, הצעתי לו שאתחיל לכתוב כתבות על הים. זה מה שאני עושה היום ושוב, התגלה בפניי עולם חדש.
7. מה גילית הפעם ?
ברמה האישית התחושה שלי בים, היא שאני משאירה את כל העיר מאחוריי. מחליפה סביבה ופוגשת את הטבע במיטבו. מעבר לזה, ראיתי עולם מאד מקצועי. קליקה סגורה של אנשים, שאני חושבת שמאד מתאימים לי באופי, במהות.
8. מה למשל? תני 3 דברים שהתחברת אליהם
אלו אנשים שמסתפקים במועט. אין לך הרבה מקום על הסירה. גם אני כזאת, אני לא אוהבת לאגור. יש לי ארון קטן, ואני לובשת מעט בגדים. אני מאד אוהבת בגדים יפים, אבל אני בדיוק הפוך מצרכנית ממוצעת. אני שונאת לקנות, ממש רק אם אני צריכה.
אלו אנשים שהאגו שלהם לא מנופח. הם צנועים, כי הם יודעים שהים הוא גדול ועצום. הם מכירים בעוצמות של הים והרוח, שהיא הכח שמניע את העולם, ומי הם לידם?
הם לא לחוצים. את לא יכולה להיות בסירה ולהיות לחוצה. את בצוות, ולכל אחד יש תפקיד. אם תהיי לחוצה, אף אחד לא ירצה להיות איתך.
9. איך את מוצאת עולם חדש עבורך?
אני אישה בתנועה, נוסעת בארץ ובעולם, זו מהותי ואלה הם חיי. אני לא מתכננת את הטיולים, ואני לא תיירת במובן המקובל. כבר נסעתי המון ואני כבר לא נוסעת כדי לנסוע.
לעיתים המקום קורא לי לבוא אליו בגלל עניין כלשהו (לפני כשנה נסעתי לקיוטו ביפן) לעיתים זה מיפגש מקרי עם אדם ( מאסטר ליוגה צחוק) שהביא אותי לאתיופיה. כשאני מגיעה למקום מעניין – אני עוצרת ונשארת. כמטיילת מיומנת אני יודעת שאין לי צורך להספיק לראות עוד ועוד. אני רוצה לחוות ולהרגיש את המקום, את האנשים ואת עצמי.
אלישבע זלצר,
