שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 310, עופרה. לגרש את השדים, שבתוכנו

כך נפגשנו: המפגש הראשוני שלי עם ‘העולם שמעבר’, היה מעצבן. הייתי בדרום אמריקה, קראתי את 'הנבואה שמיימית’ באי קטן שנקרא איקיטוס, במקרה, באותו מקום בו מתרחשת העלילה. בעמוד 49 נשברתי. הסתכלתי סביבי, לא ראיתי זכר לכל ההילות והדברים הבידיונים שנכתבו על המקום. סגרתי את הספר ולא חזרתי לקרוא אותו.

כמה שנים אחרי, שחוויתי בעצמי משהו מאותה 'שמיימיות’, כל הסקפטיות נמוגה. הבנתי שיש פה משהו עמוק. במקביל צמח פה דור, שעשה מכל עניין הזה, עסק מאד שטוח. כנראה שלא רק לי. כשאני מציעה לעופרה לדבר על היכולות האלו שלה, היא קצת נרתעת.

1. למה נרתעת מהרעיון שנדבר על זה?

הקושי שלי נובע מהבעייתיות שבעניין. כל אחד מאיתנו מסוגל לקבל מסרים והנחייה פנימית, זה חלק מהתפתחות האישית, אבל לא תמיד אנחנו מתייחסים למסרים האלה. אנשים ארציים יחפשו כל הזמן אישורים מהשכל. קשה להם להסביר את המידע שמגיע, עולים ספקות, פחדים.

2. במה זה בעייתי?

נוצר מצב שכביכול הידע הזה רחוק מאיתנו, שהוא הפך להיות נחלת ה'ידעונים’, אלה שהם אי-שם. פה גם מתחיל הבלבול – האם כל אחד שמסוגל לקבל מסרים עבורו, יכול להפוך מתקשר עבור אחרים?  עד כמה המקום הזה אחראי או מסוכן? צריך חוסן פנימי כדי לזהות, לסנן ולהכיל את המידע שמגיע. רק בודדים יכולים להיות באמת מתקשרים, שלזה הם הגיעו.

3. מתי את מבינה שאת רואה דברים שמעבר?

כשהייתי ילדה ממש קטנה, בגיל 5 זה בטוח אבל גם קודם. היכולת שלי לקלוט את סמלים, סימנים, את התמונה שנמצאת מעבר למה שרואים, הגיעה ממצוקה מאד קשה. גדלתי בנסיבות חיים קשות מאד, המון שנים.

לא היה שם מישהו שיכול היה להסביר לי, את מה שקורה סביבי. למדתי להסתכל על החיים, מעבר לכל מה שאני חווה ומרגישה. לא הייתה לי ברירה, ביום יום שלי הייתי חייבת למצוא בפנים משהו שיאזן אותי, כדי שאני אוכל לחיות עצמי בשלום, כדי שאוכל להתמודד, לשרוד. בגיל צעיר מאד, את מגלה שיש תשובות.

4. תארי איך המידע הגיע אליך? איך זה נראה, נשמע?

הייתי שומעת את זה כמו קולות. זו הייתה ממש הנחייה, הסבירו לי את הסיטואציה ונתנו הנחיות פרקטית מה אני צריכה לעשות. קול מאד ברור, לאן לפנות ומה לעשות, ימינה זה ימינה ואין עוררין.  את ממש מרגישה כאילו נמצא בתוכך עוד מישהו.

5. ואם לא הקשבת להנחייה?

היה ממש ברור שיש פה הדרכה, ואם הקשבתי לה, תמיד היא עזרה לי, הייתי ניצלת. אם לא הייתי מקשיבה, הייתי מתייסרת ואז מבינה שאני צריכה להקשיב פנימה.

6. לא הרגשת שאת משתגעת?

מה זה משתגעת.. הסתרתי את זה שנים. את אומרת שאת בטוח פסיכית, משהו אצלך אולי לא בסדר.. וגם לא מדברים על זה מסביב, כשאת מנסה לדבר, אומרים לך את אולי עייפה, את מדמיינת את אולי כל מיני דברים.. זה נשאר משהו מאד פרטי, שבעצם מגיל מאד צעיר נמצא שם, ואני הולכת אליו.

7. מה את עושה עם הספק?

בגיל 11 בערך, אני מבקשת הוכחה ברורה. אמרתי, אלוהים אם אתה נמצא פה תראה לי סימן. ממש התעקשתי על זה, ידעתי איזה סימן אני מחפשת

8. קראת לזה אלוהים?

מבחינתי זה היה כמו אלוהים, לא ידעתי להסביר מה זה. ידעתי שזה משהו שהוא לא פה, אבל הוא טוב, מאד טוב

9. מה ביקשת?

שהווילון בחדר יזוז

10. זה יכול לקרות מקצת רוח..

הכל היה סגור, אבל באמת שום דבר לא זז. מאד התייאשתי, כעסתי, אמרתי לעצמי שאין כלום, הכל שטויות ואין שום תמיכה. זאת הייתה שנה שחיפשתי את ההוכחה הזאת.  יום אחד הייתי בחדר במיטה, הכל סגור, שום דבר מיוחד, ואז הוילון זז, ממש זז בצורה שנבהלתי ממנה..

11. נורא מפחיד

מאד נבהלתי. אני זוכרת שיצאתי מהחדר למטבח, לא אמרתי כלום אבל בפנים הלב שלי היה נסער. מצד שני גם נרגעתי, כי זה נתן לי מענה לשנה שלמה שהייתי מאד אבודה. נטשתי גם את המקום היחידי הטוב שהיה לי.

זה מאד ריגש אותי. פתאום הבנתי איך דברים לא תמיד מגיעים מתי שאנחנו רוצים, שצריך להאמין, גם אם אין סבלנות.

12. מה עשיתי עם הגילוי הזה?

זה היה שלב שאני מפסיקה להתווכח עם הידיעה. זה גם שלב שהתחלתי להעז ולשתף מסביב, נגיד כמו עם המשטרה. תמיד כשנסענו עם המשפחה, ידעתי איפה יש משטרה, מכמונת והזהרתי שעוד רגע יש משטרה ובאמת יש.

מעבר לזה ידעתי על דברים שקורים, עוד לפני שהם מתרחשים. בתוך היישוב ידעתי על אנשים שחולים, אנשים שנפטרים, פשוט ידעתי את זה.

היו תקופות שניסתי להראות נורמאלית, יש מקום שמאד רוצה להיות בסדר, מצד שני האינטואיציה כל הזמן מובילה חברתית, אישית.

13. מה את עושה עם זה היום בתוך החיים?

ההקשבה הזאת עולה, אני לא עושה שום דבר כדי שהיא תגיע. לכל אחד יש את זה, אני היום יכולה לחתום על זה, אצל מישהו זו הקשבה, אצל אחר ראייה, ידיעה, זה קול  פנימי שכל הזמן נמצא שם, קול צלול. לא צריך להיות שום מאמץ כדי לשמוע אותו, רק צריך להפסיק לפקפק ולפסול את האפשרות שהוא קיים.

14. מה היום ההקשבה הזאת, נותנת לך לחיים?

היום יש לי השלמה עם המקום הזה ללא עוררין. אני גם מבינה שיש ערך מקצועי לזה שאני רואה מעבר, לידע הזה, ואני עובדת איתו כבר 14 שנה כמטפלת בהילינג, בפרחי באך ובהדרכת מטפלים.

ברמה האישית, זה נותן לי המון המון בטחון. זה כמו נווט. את יודעת שלא משנה איפה תהיי, יש לך ידיעה שאת מסתדרת. זה נותן הרבה עוצמה, נותן להבין שאנחנו הרבה מעבר ממה שאנחנו תופסים את עצמנו.

עופרה שריד.

 להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל הנשים דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365  

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים