תפריט
יום 315, שירלי. דע את עצמך, ובהצלחה
כך נפגשנו: שירלי אומרת שאני ממילא משתקפת בראיונות כאן, אז אם לא אכפת לכם אני רגע לוקחת מקום – אתמול היה יום של בלבול גדול. בלבול מאורגן שמתרחש אצלי כל שנה בינואר. זמן שאני עושה ריסטרט למערכת וחושבת – מה אעשה השנה, עם אלו לקוחות אני רוצה לעבוד, מה מעניין אותי ללמוד.. כל מיני שאלות שטורפות לי את הקלפים של המוכר, ומביאות לוח חלק שאני בונה בו מחדש.
מילא הייתי רופאה, או סנדלרית, או אפילו זמרת, היה פשוט לדעת איך ומה, אבל כיוון שאני שייכת לזן ה'גם וגם וגם’ (וזה לא נגמר ב'גם’ הזה), זה לא פשוט. מצד שני, מהשאלות האלו שנה שעברה, נולד הבלוג הזה..
כל זה היה חימום לשיחה עם שירלי, שמסתבר, שייכת לאותו זן.. איזו הקלה והזדהות, הרגשתי שמצאתי אחות אבודה, ולשירלי גם יש תשובות.
1. נתחיל מהסוף, זה לא מעייף להיות אדם שמתעסק בהמון תחומים במקביל?
ממרום גילי אני רואה בזה ברכה גדולה, כי אחרי הכל, אני מתעסקת בדברים שאני אוהבת. היו שנים שחשבתי שאני אצטרך לבחור משהו אחד, או להיות זמרת, כי הייתי בלהקה צבאית, הוצאתי תקליט והופעתי, או פסיכולוגית, כי חוץ מללמוד ברימון, למדתי במקביל גם תואר בפסיכולוגיה, או בימוי כי גם בזה עשיתי תואר.. עד שהבנתי שאני לא צריכה לבחור ושיש משהו במבנה שלי, שזקוק לריבוי הזה.
2. מה שאומר שאת צריכה להיות על תדר אינסופי של יצירתית
זה לא קשה לי להיות יצירתית, כי תמיד הייתי ככה מגיל מאד צעיר. הדבר שהכי קשה לי בחיים זה לוותר, כי אני רוצה הכל. אני צריכה לבנות לעצמי סדרי עדיפויות.
3. בואי נסביר במה את עוסקת היום
יש לי 2 צירים מרכזיים שאני נעה סביבם – ציר הפסיכולוגיה, וציר הביטוי האישי – שבו אני מביעה את עצמי כיוצרת, שעוסקת במוזיקה ובכתיבה.
עכשיו תחזיקו חזק, זה נעשה מסובך יותר:
היום אני מערבבת. אני עושה טיפול בעבודה קולית, בשיטה שפיתחתי. חזרתי להופיע, הפעם עם שותפה. היא שחקנית ואני שרה, זה מופע על נשים, מופע שפיתחנו יחד ויש בו הבנות מעולם הפסיכולוגיה. אני כותבת לילדים מחזות וספרים, ומלמדת כתיבה יוצרת, שיש בה גם פן טיפולי. אני מעבירה סדנאות טיפוליות לקבוצות, מרצה במרכז הבין תחומי בפסיכולוגיה ועומדת להוציא 2 ספרים עם קולגה נוסף, ד"ר טל בן שחר, על פסיכולוגיה חיובית, שזה בגדול עוסק במה עוזר לאדם לנצל את הפוטנציאל שלו במלואו. חוץ מזה אני גם אמא לשלושה.
(אני די בטוחה שזה לא הכל, אבל נסתפק בזה..)
4. מאיפה הסקרנות הזאת שלך?
זה משהו בנטייה הטבעית, הייתי כך כבר בגיל צעיר. ההורים שלי תמיד אפשרו לי את כל סוגי הביטוי. אף פעם לא קבלתי מסר שאני צריכה להיות ככה או אחרת, גם לא כשבגרתי ולא כשהתבלבלתי, להיפך. זה מדהים עד כמה שההורים שלי כמה התעניינו וסמכו עליי בדברים שעשיתי, ולא לחצו או דחפו.
5. נשמע שונה מהלחץ שנדמה שיש היום על ילדים
לחץ הוא לא מרכיב טוב בהורות.. בטח לא כשרוצים לעודד ילדים למצות את עצמם. צריך לאפשר לילדים לפעול מהנטיות הטבעיות שלהם, לספק גירויים וסביבה מעשירה.
אני רואה שהרבה אנשים מצמצמים את האפשרויות של מה שהם יכולים להיות, כי בגיל צעיר מישהו כיבה אותם ‘את לא יכולה לשיר, את מזייפת, את יוצאת מהקווים’ ואז אותם אנשים מעדיפים לא להסתכן ולהיות באזורים נוחים יותר עבורם.
6. אותם אנשים, יכולים לגלות מה מעניין אותם באמת?
אני מאמינה שהתשובה נמצאת בפנים, אצל כל אחד. לפעמים צריך מטפל שינחה בשאלות מכוונות, לפעמים צריך לחפש תקופה וזה אולי לא יקרה מהרגע הראשון, אחרי הכל, להכיר את עצמך זו המשימה הכי גדולה.
7. מה היית ממליצה למי שרוצה לדעת איפה להתחיל לחפש?
יש כל מיני טיפים ושיטות, אבל אם הייתי צריכה להתחיל ממשהו הייתי בוחרת להתקרב למקורות הכח שלי בחיים, הייתי מתייעצת עם אנשים שרואים את היכולות שלי ומאמינים בהן. לפעמים הדרך להגשמת חלום היא דרך שותפות.
היה לי חלום לחזור לבמה, התגעגעתי לשיר. חברתי לחברה הכי טובה שלי, שהיא שחקנית ויצרנו מופע שהעלנו אותו כבר 200 הופעות. עשינו את זה בחדוות יצירה, בדם ליבנו, וזה התאפשר בזכות השותפות שלנו.
יש הרבה דרכים להגשים חלומות, צריך לזרוע זרעים ויום אחד הכל מתחבר.
–
