יום 318, פרדקה. זו אני פרדקה
כך נפגשנו: שיחה קצרה עם אישה גדולה, וזה ממש לא עניין של הגיל. נכון פרדקה כבר בת 82, אבל בתחושה היא אישה בלי גיל. פרדקה כל-כך קצרה וברורה בתשובות שלה, שאני מרגישה שאין צורך להעמיס פתיח, על משהו שמגיע בפשטות כזו. הנה היא, פרדקה:
1. מה מעסיק אותך בימים אלה?
או, מה שאלת.. אני אגיד לך, אני גרה בקומה ג’ עם 38 מדרגות, ללא מעלית. אני בת 82 וכולם מסביב אומרים לי לעבור דירה, חוץ מחברה אחת שאומרת ‘עץ נטוע לא עוקרים’. הבן אמר שכדאי, הבן זוג, אנשים שואלים אותי בפליאה 'את עוד גרה שם?’ זה פרויקט..
2. למה?
יש לי דירה מאד יפה, במקום טוב מאד בעיר. אני רגילה אליה. אני גרה כאן משנת 67, זה כבר אינספור שנים. יצאתי בעבר, נכנסתי למקומות אחרים, אבל תמיד חזרתי לאותה דירה.
3. את חוששת לעשות את השינוי?
לא, אולי אתרגל. אני חתול שנופל על הרגלים.. אבל לעבור, זה לא נעים, אבל השלמתי עם זה, אני כבר מחפשת משהו.
4. אילו זיכרונות יש לך מהבית הזה?
אני לא חיה עם זיכרונות, אני חיה עם ההווה. אני לא רוצה לחשוב על העבר. אני יצאתי מהשואה, אני לא חושבת על העבר. אולי אני משונה, אבל זאת אני. גם בבית, אף פעם לא דברו על העבר ואני לא משתפת.
גם חפצים אני לא שומרת, מה שאני לא צריכה אני זורקת. מתחת להכרה אני חושבת שזה בגלל שבזמן השואה, יצאתי הרבה פעמים מהבית והשארתי הכל לא לקחתי כלום. הרבה זמן אחר כך, לא הייתי מסוגלת לקנות משהו, כי הייתה מחשבה ככה או ככה, זה ילך. עכשיו אין לי סנטימנט.
5. אני מספרת לפרדקה על שכותבת ביוגרפיות ופרדקה אומרת:
כתבתי ביוגרפיה, יותר נכון די אילצו אותי לכתוב.. כתבתי את החלק על השואה. עוד קודם היה לי ראיון של כמה שעות, עם בחורה שראיינה אותי, ואח"כ העליתי את הדברים על הכתב. לא עשיתי מזה סיפור. חלקתי את זה לכמה אנשים, ולא היה אכפת לי אם קראו את זה או לא, המשכתי הלאה.
עכשיו קראתי ספר של אישה, שעשתה רעש גדול מהספר שלה. באמת מתוארת בו חוויה לא נעימה של ילדה, אבל היו הרבה חוויות כאלה אז, להרבה ילדים. חלק כתבו או שעזבו את זה ועכשיו מתחילים לדבר. אני אף פעם לא דברתי.
6. את מבינה את הצורך לשמוע?
אני מבינה שזה בגלל העניין של הגיל. הנכד שלי בן 13 אומר לי 'את זקנה אבל נחמדה’. כל העניין עם הגיל, זה לא תלוי בי, במה אני מרגישה, אלא אומרים לי את זה, נותנים לי מקום לשבת..
7. איך את מרגישה עם זה?
אני זוכרת שהיו תמיד אומרים שנכנסת לאוטובוס אישה בהריון, לא נותנים לה מקום, אבל אם סופיה לורן נכנסת, אז תכף נותנים לה לשבת… אז אני אומרת שאני סופיה לורן..
8. מה את אוהבת לעשות היום?
אני לא יודעת.. אני מאד אוהבת לקרוא, אני מאד אוהבת ים. אני מאד אוהבת מוזיקה, מאד מצטערת שאני לא מנגנת, אבל זה היטלר אשם. למדתי לנגן פסנתר והפסקתי.
יש לי רדיו FM ליד המיטה שמכוון למוסיקה ואני שומעת הכל. אני אוהבת גם מוסיקה ערבית שבהתחלה הייתה נוראה בשבילי. סליחה שאני אומרת אבל ממש לא אהבתי, נורא… אבל שמעתי המון דרך הרדיו, ובסוף התחברתי למוסיקה קלאסית ערבית. אני מאד אוהבת לשמוע אותה, זה לגמרי לא רע.
פרדקה פדובה