תפריט
כך נפגשנו: אלזי בטח הייתה רוצה שנקרא לראיון ‘אלזי מרציפן’, על שם חיבתנו המשותפת לממתק האהוב הזה. סוף סוף היה לי עם מי לחלוק אינסוף מילים ורגשות ותיאורים לאותו ממתק שובב, שיש אנשים שבטעות, רק בטעות, חושבים שהוא לא לטעמם (ככה אני מחנכת את הילדים, לא אומרים איכס על אוכל).
בעצם השיחה כולה, הייתה שטופה חיוכים ומתיקות אינסופית, רק בהתחלה כשאלזי דיברה על השיכור שפגשה במונית שרות, היא התעצבה לרגע, וזה פוגש אותנו גם בסוף.
(הערת המערכת, כמו בראיון , גם הפעם הקוראים מתבקשים להצטייד בסנדוויץ’, רצוי עם ריבה)
1. מה בדיוק את עושה?
ממתקים בעבודת יד, זה נקרא קונפיסרי
2. תני לי לנחש, כי את מאד אוהבת ממתקים?
מאד! אני באה מהתחום, ומגיל צעיר בעניין. הרגע שרציתי לנסות להכין ממתקים הגיע כשעבדתי בחברה במחלקה לחומרי גלם לקונדיטוריה. שם הבנתי שאפשר לעשות לבד ממתקים והחלטתי לנסות. חזרתי הביתה הכנתי 4 טופי 2 מרמלדות ו- 4 שבועות אחר כך כבר הייתי בלימודים בפריז.
3. די מהר הייתי אומרת..
זה כלום, החתונה שלי הייתה הרבה יותר מהירה. מהרגע שאמרתי 'כן’ עבר שבוע וחצי עד שהתחתנו.
4. שזה ממש מהר.. מה במיוחד כבש אותך בעולם הזה?
מממ.. זה הטעם, זה הצבע, זה המרקם, זה בכלל הרעיון שאפשר לעשות את זה לבד! שממתקים זה לא משהו של מהנדסים ומפעלים, או סוד שמור רק למאסטרים בפריז או אירופה. בתחילת דרכי עבדתי בחברה גדולה לייבוא ממתקים ונחשפתי לצד אחד. פה זה משהו אחר, זה כמו קסם.
עם זאת, זו עבודה סזיפית ביותר, שמצריכה דיוק מקסימאלי. אם פספסתי עם הסוכר, והטמפרטורה הייתה גבוהה ב- 2 מעלות, הכל הולך לזבל..
5. זה מתאים לאופי, הדקדקנות הזאת?
מאד. גדלתי בצורה מאד מוקפדת. אבא שלי יקה, וההקפדה שלו נכנסה לתוך האופי שלי. אנשים די מתפלאים שהם רואים שאני כזו דקדקנית, כי אני נראית מין מאגניבה כזאת, ופתאום הם פוגשים אדם שלא מעגל פינות ברמה שיכולה להוציא קצת מהדעת..
6. איזו תמונה עתיד מתוק את מציירת לעצמך?
אני מקווה שיום אחד הבית יהיה קטן עבורי, ואצטרך לעבור למקום משלי, אולי חנות קטנה. אני רוצה להמשיך לעשות לבד, לא להיות גדולה מידיי. ויש לי עוד רצון, למרות שזה נשמע קצת כמו מלכת היופי שרוצה להביא שלום עולמי..
7. מה הוא?
הייתי רוצה להדריך אנשים בחברה שזקוקים לעזרה, כמו בבית קפה הזה שאני שותה בו ומועסקים בו אנשים בעלי מוגבלויות. אני רוצה לעשות את זה מהלב, ולא כי אני רוצה לרשום את זה על האריזות. אני כבר מודיעה שאצלי זה לא יהיה משהו לנופף בו.
8. למה זה חשוב לך?
זה בערך כמו השיכור שראיתי עכשיו במונית שירות וכולם מסביב, כולל הנהג צחקו עליו. הוא לא עשה שום דבר רע, קצת צחק, אז מה. יש אנשים מסכנים שלא יכולים לדאוג לעצמם. מתוך המקום הזה שאני מעריכה את היותי בריאה, זוכה לחיים נורמאלים, אני רוצה לעשות.
9. איפה פגשת את המקום שגרם לעצור ולא לראות בחיים הרגילים מובן מאליהם?
אבא שלי עבר את השואה ונאלץ להפסיק את הלימודים כשהיה בן 10. הוא עבר חיים קשים. כילדה שמעתי סיפורים וזה גרם לי כבר בגיל צעיר להעריך את הדברים הפשוטים. אני כל הזמן אומרת לעצמי יש לך בית, ומיטה ואוכל. זה בא משם.
יש לי אמא נהדרת, אבל אבא שלי, שנפטר לפני 3 שנים, היה האהבה הכי גדולה של חיי. אני מצטערת שהוא לא הספיק לראות אותי עושה את זה. הוא היה מאד גאה לדעת שאני מאושרת ועושה דברים יפים. זה היה לו חשוב.
תמיד הוא אמר לי 'אני רוצה לראות אותך מאושרת’, והנה עכשיו אני מאושרת והוא איננו.
יולה זובריצקי, צילום וסטיילינג
