שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 339, טל. מסביב לעולם ובחזרה

כך נפגשנו: לפני יומיים סיפרתי שהייתי ברכבת, שמעתי צליל של סיפור מוכר. הבטתי הצידה ומייד זיהיתי את ליאורה מיום 262. מעולם לא נפגשנו קודם, ניגשתי אליה והצגתי את עצמי. זה היה מצחיק ומרגש.. כל מי שמסביב חייך וגם טל שישבה לידה. טל הייתה תלמידה של אילנה למחול, איך היא אמרה? “כל מה אני יודעת זה ממנה”.. בראיון כמעט לא דברנו על הריקוד, אלא על נדודים. לא מפתיע שנפגשנו ברכבת..

1. מתי היה המסע הראשון שלך?

אני רקדנית מגיל 3, ועד גיל 24 בעיקר רקדתי. נסעתי מידי פעם לחו"ל, אבל אלו היו נסיעות לפסטיבלים, לא מסעות. בגיל 24 סיימתי את הלימודים באקדמיה, וזו פעם ראשונה שיכלתי להגשים חלום ולנסוע למזרח. היה מבחן אחרון בפסיכולוגיה, הלכתי אליו עם תרמיל, ומשם המשכתי לשדה תעופה, לבד.

בשדה התעופה כבר הכרתי בחור שהיה במזרח כמה פעמים והציע לי להצטרף אליו. במטוס הוא כבר שכנע אותי שכדאי לי להצטרף אליו ליפן, לעבוד שם, וסיכמנו שאחרי שבועיים באיים בתאילנד, ניסע יחד.

2. ככה הסכמת לשנות כיוון, עוד לפני שהגעת..?

כן, הוא אמר שבמקום לבזבז כסף, אני יכולה לעשות כסף וזה התאים לי, אבל זה לא קרה. לפחות לא איתו.. באותו יום שהגענו לאיים, הכרתי את מי שהפך להיות בעלי.

3. ביום הראשון?? איך, מה מי?

הגענו לאיים, היה שם יחסית ריק, לא כמו היום. בערב אנשים ישבו שם סביב מדורות, ואני וחברה אנגליה שהכרתי, התיישבנו באיזו מדורה. באנו לבקש מצית אבל אז קלטנו שאף אחד שם לא מבין אנגלית, כולם צרפתיים. היה רק בחור אחד שאיכשהו ידע כמה מילים, הוא אמר לי ‘ערב טוב’. הסתכלתי עליו, אמרתי לעצמי שהוא קצת מבוגר, אבל הוא יהיה הבעל שלי.

4. מאיפה היה לך את הביטחון?

תחושה פנימית. היה לו משהו בעיניים.. וגם אני מאמינה באהבה ממבט ראשון. אין הסבר מעבר לזה. מאותו רגע לא נפרדנו וטיילנו 13 שנים יחד. אחרי כמה שנים טובות, נכנסתי להריון ויש לנו 2 בנות. מגיל 3 שבועות הן היו על מטוס, וכל 3 חודשים עברנו איתן ממקום למקום.

5. איך נראים חיים כאלה של נדודים? ממה חיים?

כשהכרנו, קנינו תכשיטי כסף ונסענו למכור אותם בשוויץ. המשפחה שלו ומי שמסביב אמרו שזה לא יילך, ומה אנחנו עושים שטויות.. הוא עם ראסטות, אני עם צמות, שנינו נראינו לא קשורים. הלכנו לאיזה פאב מקומי עם התכשיטים ואנשים פשוט קפצנו עלינו.. מכרנו בהמון כסף, וזה נתן לנו כח להמשיך עם זה.

לאט לאט התפתחנו. בנוסף לתכשיטים עיצבתי בגדי ילדים, וקצת בגדי נשים. התחלנו לעבוד בפסטיבלים גדולים בשוויץ. הייתה לנו בסטה מאד גדולה ומאד מיוחדת. ככה שילבנו את העבודה עם הטיולים. כל פעם נסענו למזרח, לאינדונזיה, הודו, נפאל..

6. הגעתם ליפן?

הגענו.. היינו שם 3 פעמים. הרווחנו שם המון כסף, פגשנו תרבות מדהימה, שפה יפה וקלה.. התאהבנו בארץ הזאת.

7. היום את לא נודדת, מה השתנה?

הגענו לשלב שהבת הגדולה הייתה צריכה לעלות לכיתה א’. היינו צריכים לבחור בשוויץ או בישראל. באנו לפה והיה לו מאד קשה, והוא החליט להמשיך בנדודים. נפרדו דרכנו. היום הוא עוד נודד ובקשר טוב עם הילדות. הן טסות אליו לשוויץ 3 פעמים בשנה. אני בניתי לי פה עסק, אפילו כמה, ואת העסק המשותף העברתי לו, ממש הכל.

8. מה את עושה היום?

פתחתי מספרת כלבים, שזה משהו שהיה חלום בשבילי, זה הוביל לפתיחת פנסיון ביתי לכלבים. ביתי הכוונה שהכלבים לא בכלוב, אלא ממש איתנו בבית.. ובתקופות עמוסות יכולים להיות גם 8 כלבים בבת אחת.. וחזרתי לרקוד. שנה שעברה אפילו הייתי חברה בלהקה ב'וירטואוז’, והיום אני גם מלמדת ריקוד.

9. עשית סיבוב וחזרת לאותו מקום, אבל אחרת

כן.. עשיתי פירואט..

טל קולומב

צילום : טלי אושר רובי

 להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל הנשים דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365  

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים