תפריט
יום 359, תרזה. פתיתי שלג
כך נפגשנו: נפגשנו מזמן, כשהייתי בכיתה ב’. בתוך הנוף הירושלמי של עובדי מדינה, תרזה הייתה שכנה יוצאת דופן. כשכולם התלבשו פחות או יותר סולידי (וחם) תרזה חבשה כובעי פרווה, ולבשה בגדים תאטרליים, כשכולם שמעו רשת ג’ ברדיו אצל תרזה היו אופרות בקולי קולות, וכשכולם קנו את הריהוט שלהם ‘במבצע-חיסול-רק-היום’, אצל תרזה יכולתם למצוא ספות אנגליות. (יכולתם למצוא, היום לא, כי הן אצלי). טוב ויש עוד אבל זה הרעיון, שונות, כך לפחות היה נדמה לי.
הרעיון הזה התמוסס בדיוק כמו אותם פתיתי שלג שתרזה מדברת עליהם בראיון. שום שונות, זה הכל חיצוני. הדרך שאני עושה, הדרך שתרזה עושה, הדרך של הנשים שפגשנו פה, מביאה לאותן הבנות, אותן תבניות בדיוק.
1. מה שלומך בימים אלו?
אני בגיל 60 והתחושה מאד טובה. אני מרגישה שעוד לא נולדתי, ושיש לי עוד המון מה לעשות, המון מרץ. בגיל הזה אני מרגישה יותר חכמה, יותר מוצלחת, יותר יפה, הכל יותר.
2. מה בעיקר ממלא את הימים שלך?
אני סקרנית וקוראת המון ואלה הן החוויות הנהדרות שלי בחיים. הספר הוא הידיד הכי טוב שלי, במיוחד עכשיו כשנכנסתי לפרק חדש בחיים. אני בעלת חנות, מה שלא חשבתי שאני אהיה..
אין לי הרבה זמן, ושאני קוראת באינטרנט, או בעיתון היומי, זה משאיר אותי בתוך ריק ושממון. אין מה להשוות לחוויית הקריאה שהספרים שלי חורטים בי.. כשיש יום שאני לא קוראת, אני מרגישה על-הפנים, שמשהו חסר לי, כמו שלא אכלתי מזון. יש ימים שאני ממש מסערת על ספרים, כמו שאדם מסתער על אוכל, קפה או תאווה אחרת.
3. אלו ספרים מז'אנר מסוים?
בהתחלה הייתי המון עם ספרים אקדמאים, ספרים רציניים עם שפה אוניברסיטאית כבדה, קראתי בעניין. זה הוביל אותי לדברים שאני יותר מתחברת אליהם כמו זוגיות, יחסי אנוש, אינטואיציות והמון ספרי מדע.
יש היום ספרי מדע שכתובים בצורה שווה לכל נפש, ומבארים דברים יום יומיים, למשל הספר 'כאוס’ שמציג חשיבה אדירה, איך בתבנית הצורנית של פתית השלג, יש את ה- DNA הצורני, שנמצא בכל-כך הרבה דברים אחרים, בעלה של הפרח, במי הנהר, וזה אפילו מאפשר לשנות דפוסי התנהגות מול אנשים.
4. באיזו דרך?
אני מתרגמת את זה לחשיבה שמהות הקיום נמצאת אצל כולנו, רסיסים של הדבר שנקרא אלוהות. כולנו כמו פתיתי השלג האלו, יש לנו אותן תבניות התנהגותיות. כשאנחנו מנסים לאהוב את האחר, זו בעצם עוד עבודה לאהוב את עצמנו. גם אם יש משהו מעצבן באחר, ואצליח לקבל אותו אצל מישהו אחר, אוכל לקבל את 'הדבר המעצבן’ הזה, גם בעצמי.
שמתי לב שהחשיבה הזאת עוזרת לי מאד להתנקות בשנים האחרונות ממחשבות מטרידות, אני מנקה אותן כמו שמנקים אבק מהמדף, בקלות. אני פחות חושבת מה יגידו, ויותר מתעסקת בדבר שלשמו אני פועלת. העולם ענק ובלתי צפוי, אם נלך בלב כבד, מחשבות טורדות וראש שחוח, נחמיץ המון.
5. מה היית רוצה עוד לעשות?
הפסקתי עם 'אני רוצה’, מה שיש אני מקבלת בברכה. אני בת 60 ומברכת שאני בריאה ולא חולה, שיש לי מרץ, שהמקרר מלא, שהנכדים נהדרים, שיש לי איש שאוהב אותי ונאמן לי, שאמא שלי עוד חיה.. אלו המקומות אליהם הרוח שלי נודדת.
היום אני הרבה יותר מעריכה את החיים, כי בעבר הייתי קטנונית וחשבתי שהכל כל-כך מובן מאליו. היום אני במקום אחר.
6. אלו דברים למשל?
או, הייתי מלאה באגו שאני הכי יפה בעולם, הכי חכמה, הכי יצירתיות.. מין אגן שלא הייתה לו התחלה ולא סוף, באדם שהוא 149 ס"מ. אבל קיבלתי מהחיים משובים שנתנו לי לראות, שזה לא ככה. שיש הרבה מאד אנשים חכמים ועם שאר רוח גדול יותר, על כל צעד ושעל, בלי סוף.
הייתי ילדה צעירה ומפונקת שבאה מהקיבוץ, והמכות שירדו עליי, המיסו את האגו, שעדין יש לי בכמויות, אבל נתנו לי להבין מי אני, ומה אני, ומהן הפרופורציות. שמו אותי במקום המתאים לי. לכן היום אני מקבלת את המצבים והאנשים, בצורה מאד פתוחה, בצורה אוהבת.
7. לאלו מקום או זיכרון, ההבנות האלו חברו אותך?
לרגשנות ולחום של אבא שלי. אבא שלי היה קיבוצניק שלא היה איתנו הרבה. ראינו אותו כל יום בשעה 16.00, יושב וקורא את עיתון 'דבר’ הענק, שהיה מכסה את כל הגוף שלו, והיה נרדם תחת האוהל של העיתון.. במעט זמן שהיינו יחד, נהננו מליבו החם, ואלו תכונות שאני מתחברת אליהן בקלות היום.
אמא שלי יותר אשת עבודה פרקטית, מדויקת, רציונאלית. ניסיתי להיות כמוה. רציתי לעשות דוקטורט וזה לא הלך. נאבקתי בזה וחשבתי שאצליח, אבל קבלתי משובים קשים – למה אני אמא שכל הזמן בספריות, כל הזמן בתל אביב. לא הצלחתי לעשות את העבודות כמו שצריך, תמיד היו ברגע האחרון, בלי הריכוז וההשקעה שהייתי רוצה. לא הקשבתי למסרים שעלו, לקח לי זמן להתחבר לחיות בתוך המציאות ולקבל אותה. היום אני מקשיבה, ומאד נהנית ממה שהמציאות מביאה לי.
טוב, השיחה עם תרזה לא באמת הסתיימה פה, המשכנו לדבר עוד ועוד, ואת הראיון נסגור עם המלצה שלה לסרט שראתה השבוע 'נשים בקומה ה- 6’, שמציג חלק ממה שדברנו עליו גם פה.
תרזה עבודי.
