דף הבית » יום 362, חנה. בלי לקטוף איזה פרח בטימבקטו

יום 362, חנה. בלי לקטוף איזה פרח בטימבקטו

יום 362, חנה. בלי לקטוף איזה פרח בטימבקטו

כך נפגשנו: יש ליוני רכטר שיר חדש עכשיו, על זה שנודד בכל העולם ומולו ‘דוד אפרים, שלא זז מגבעתיים’. הדוד הזה הוא חנה, ובמקום גבעתיים – ירושלים.

פעמיים בחייה עשתה חנה מסע גדול. הראשון היה כשעלתה לארץ ממרוקו, והשני השבוע, קצת יותר צנוע מבחינת מרחק, אך נפשית לא בטוח.. עכשיו עזבה את ירושלים, לבת שלה לצפון הארץ. אנחנו מדברות על שתי תחנות המעבר, בדרך לבית האמיתי.

תחנת מעבר ראשונה:  בין מרוקו לישראל

התחלתי לעבוד בגיל מאד צעיר. עוד לפני גיל 20. הייתה לי ילדה, שהייתי צריכה לגדל לבד. האבא נפטר כשהייתה בת שנה. עבדתי בבית גדול מאד של משפחה מאד עשירה. הייתי חלק מצוות של נשים שדאגו לבית. אני הייתי עוזרת טבחית. בהתחלה רק ניגבתי כלים, והגשתי את האוכל, אח"כ כבר בשלתי.

9 שנים עבדתי שם. מאד אהבו אותי. בחגים תמיד היו מביאים לי מתנות  ובדים, שאתפור לי שמלות. הם היו אנשים טובים מאד.

יום אחד אח שלי בא אליי ואמר שעולים לישראל. שאל אותי אם אני רוצה לבוא. הבת שלי כבר הייתה בכיתה א’, וגדלה עם אח שלי והאחיות, שטיפלנו בה בזמן שעבדתי. הבנתי שאני לא מתכוונת להשאיר אותה לבד, והחלטתי שגם אני מצטרפת.

המשפחה שעבדתי אצלה, לא רצו לקבל את זה. אמרו לי 'תישארי איתנו, נדאג לך ולבת שלך לכל דבר’. אפילו הציעו לשלוח אותי לארץ ישראל לטיול 'נשלח אותך לשם טוריסט, ואת חוזרת לנו’.

עזבתי אותם עם דמעות. לא נתנו לי כלום כשעזבתי. לא חופש, לא שום דבר, אחרי 9 שנים שאני איתם.

ביקשו שאכתוב להם שאני מגיעה. כתבתי פעם, פעמיים והפסקתי. לא היה לי זמן, הייתי צריכה לעבוד ולגדל עוד 4 ילדים. המשכתי לעבוד מאד קשה גם פה בארץ, ובאתי לנוח בבית שלי.

זה הכל מזל. המזל שלי ככה.

תחנת מעבר שנייה:  בין ירושלים לצפון.

1. כמה שנים לא עזבת את העיר?כמה זמן לא ישנת במקום אחר?

פעם הייתי נוסעת  מידי פעם מחוץ לעיר, לבקר את המשפחה, או אם היה משהו, חתונה, חגים או מקרה אחר. בדרך כלל חזרתי הביתה, כמעט לא ישנתי מחוץ לירושלים. אולי פעם מזמן כשנסעתי לבאר שבע.

בשנים האחרונות, כמעט לא נסעתי לשום מקום, בקושי יצאתי מהבית. פעם הייתי הולכת לבית הכנסת בשבת, ולקניות בשוק. עכשיו זה קשה לי, אני בבית מסתכלת על העולם בחוץ מהחלון.

2. למה נסעת עכשיו?

אנחנו עושים שיפוצים בבית. 35 שנה הבית נשאר אותו הדבר. סיידנו קצת, הכל שמור ונראה כמו חדש. אבל הפורמייקה בארונות מטבח, התחילה להתפוצץ ולהתקלף, 'כמו ביצה’. מבפנים הארונות תענוג, אבל היינו כבר צריכים להחליף. אני פה, מחכה עד שיגמר.

3. את נהנית?

טוב לי פה אבל אני רוצה את הבית שלי, אני רגילה אליו. אני אגיד לך את האמת, לא רציתי לעשות שיפוצים. דברו איתי הרבה הרבה. רציתי רק מטבח וגמרנו. אני מלאה במחשבות עכשיו. חושבת על כל הכלים שלי, יש לי אוספים גדולים שאני אוספת הרבה שנים, אני חושבת על פסח, איך נסדר שוב הכל.

4. כמה זמן תהיי פה?

חודש, חודש ימים.

5. תעשי עוד מסע?

לא, אני אוהבת להיות רק בבית שלי.

 

 

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים